הברית
דברים פרק כט
| א. | "עברנו...עברתם" |
"כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם... וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם"
התוכל לבאר חזרה זו הנראית ככפל מיותר?
| ב. | "ותראו את שקוציהם" |
"וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם"
ר' דוד הופמן מפרש "ותראו" על פי לעיל פרק י"ב פסוק י"ג "בכל מקום אשר תראה".
במה הוא נוטה מן הפירוש המקובל, ומה מניעו לפרש כך?
| ג. | מחשבות הגויים לנוכח החורבן |
"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ. גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם"
לאיזו מטרה מביאה התורה בפרוטרוט את מחשבות הגויים ודבריהם בראותם את החורבן, ומה החשיבות בדבריהם?
ענה על שאלה זו לפי דברי רשב"ם.
ד"ה ואתנפל לפני ה': מי האיש החכם ישים לב למה הוצרך לכפול כאן נפילת הארבעים יום, וכי דרך המקרא לכפול דבר ולומר דעו לכם שכשנפלתי לפני ה' ארבעים יום כך וכך התפללתי. אפס חכמה גדולה בא להודיע לישראל: שמא תאמרו והלא חטא גדול במעשה העגל הועילה תפילתו של משה וניצלנו. אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפילות הנביאים. אמר להם, לא תועיל לכם תפילות בארץ ישראל כי עתה נתכפר לכם כדי שלא יתחלל שמו שהרי כאן התפלל כך זכור לעבדיך וגו' פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה' להביא, ולכך לא נתחייבתם בעדו מיתה. אבל לאחר שיהרוג שלשים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ אז יוצאיכם ויגרש אתכם מן הארץ שאין כאן חילול השם לאמר לאומות מבלתי יכולת ה', אלא יאמרו הגוים ישראל חטאו לו כמו שמפורש באתם נצבים ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ומה חרי האף וגו' ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם וגו' ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה.
ועיין עוד, רשב"ם לפרקנו פסוק י"ט:
ד"ה כי אז יעשן: לא יאבה סלוח לו אלא אז יעשן על אשר עזבו. ולא יאמרו מבלתי יכולת ה' כמו שפירשתי אצל ואתפלל אל ה' ואומר וגו' בפרשת עקב תשמעון.
| ד. | "גפרית ומלח" וכו' |
"גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ"
ד"ה גפרית: תפילה לשם שתהיה כל ארצה שרופה בגפרית ומלח כמהפכת המקומות הנזכרים.
1.
במה שונה ראב"ע מן הפירוש הרגיל?
2.
מהם שני הנימוקים שהביאוהו לפרש כך?
ראב"ע:
ד"ה גפרית: ...ויש מפרשים אומרים כי ואמרו כל הגויים שנוי בעבור שארכו הדברים כמשפט הלשון.
3.
מה הקושי שמתרצים המפרשים?
4.
התדע להביא דוגמאות ל"משפט הלשון" שעליו ידבר ראב"ע כאן?
| ה. | "ואמרו כל הגויים" וכו' |
"וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם... וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה'"
יזכר עתה בכתובים האלה, איך כל יושבי ושוכני ארץ יכירו וידעו שבהשגחת השם יתברך נענשו על חטאתם, ושלא היה חורבנם והפסדם בדרך טבעי או מקרי, כי אם בעונש אלוקי, ולזה אמר שהדור האחרון אשר יקומו מאחרי אבותם וכן הנכרי כולם ידברו בזה העניין. אם הנוכרי דרך שאלה אשר ישאל ואם הדור האחרון בדרך תשובה שישיב לנכרי, איך נענשו על חטאתם. והיה השואל והמשיב שניהם יעידו יגידו, שהייתה רעתם וחורבנם מפני ההשגחה ושלא היה במקרה ובהזדמן או מפני התקוטטות בני אדם אלה עם אלה כדרך העולם.
1.
כיצד מפרש אברבנאל את "ואמרו" השני (פסוק כ"ד)?
2.
כיצד אפשר לפרשו בדרך אחרת?
3.
מהן ההוכחות מלשון הכתוב נגד דעת האברבנאל?
4.
מי מנביאינו מושפע מדברי שני הפסוקים האלה ומסגנונם?
| ו. | "א-להים אשר לא ידעום" וכו' |
1.
"אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם"
ד"ה אלוהים אשר לא ידעום: לא ידעו בהם גבורת אלהות, ולא חלק להם, ולא נתנם לחלקם. ואונקלוס תרגמו ולא אוטיב להון, לא הטיב להם שום טובה, ולשון "חלק", אותו אלוה שבחרו להם לא חלק להם שום נחלה וחלק, לשון רש"י.
והנכון, אלהים אשר לא ידעום באלהים, כלומר שלא ידעו אותם בכח אלהות שימצא להם מעצמו.מה הקושי המתורץ בדבריו?
2.
"וְלֹא חָלַק לָהֶם"
ולא אוטיבא להון.
רש"י:
ד"ה ולא חלק להם: לא נתנם לחלקם, ואונקלוס תרגם: ולא אוטיבא להון, לא הטיבו להם שום טובה, ולשון "לא חלק" - אותו אלוה שבחרו להם לא חלק להם שום נחלה ושום חלק.
מה ההבדל הסינטקטי (תחבירי) בין פירוש התרגום ובין רש"י?
ד"ה אשר חלק ה' אלוקיך: הניחם לחלקם, כלומר שדבקו בהם העמים ולקחום לחלקם, כי דרך העברים ליחס כל דבר אל האל.
3.
מה הקושי הגדול שמנסה שד"ל לפתור כאן?
(עיין גיליון וארא תש"ב שאלה ג'.)
4.
הידועים לך עוד פסוקים בתנ"ך שאפשר לפרש בדרך זו?
