נאומו של משה + הפטרה

הסבר, איזו שאלה כללית ביחס לפרשתנו רצה לישב בתתו סכום זה לפרשה?

לאילו מקומות בפרשתנו יתכוון באמרו "פעמים נלחמו..." ו"פעמים נלחמו..." ו"פעמים עברו..."?

האין אברבנאל סותר דברי עצמו בשני המקומות המסומנים בקו?

מהי הסיבה שבעניין המרגלים הוסיף כאן מה שהשמיט שם, ובעניין שני השבטים וחצי השמיט כאן מה שהאריך בו שם?

מה קשה לשניהם בפסוקנו?

מה ההבדל בין שני היישובים לקושי הזה?

במה דומה הפסוק משמות י"ח לפסוקנו?

השווה את פסוקנו לפסוק ח':

"וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי"

למה נאמר שם "ונקח" ובפסוקנו "ירשנו"?

היכן מצא אברבנאל בכתוב את הרמז לדבריו הנ"ל (בייחוד לדברים המסומנים בקו)?

נסה לישב את תמיהתם!

פסוק י"ד

"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח"

במדבר רבה סוף פרשה כ"א:

שאל גוי אחד את ר' עקיבא: למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב"ה (ישעיהו א'): "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי"? אמר לו ר' עקיבא: אילו אמר "חדשי ומועדי שנאה נפשי" – היית אומר; לא אמר אלא: "חדשיכם ומועדיכם!"

פסוק כ"ב

"כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם"

רש"י:

שהיו עושים מעות נחשת ומצפין אותן בכסף להונות בהם.

פסיקתא דרב כהנא איכה:

בראשונה היו משתמשים במטבעות של כסף, וכיון שרבו הרמאין התקינו שיהיו משתמשים במטבעות של נחשת ומחופין כסף.
והיה חד מנהון אזיל לגבי צורפא והוה שמע קליה אמר לבר ביתיה (=היה אחד הולך אצל הצורף, שמע קולו כשהוא אומר לבן ביתו): אי זיל, הנחש ליה (=ערבב לו הרבה נחושת). אף איהו הוה אזיל למובן חד קפיט דחמר מן קפיליא (=אף הוא הלך לקנות לג יין ממכר יין) ושמע קליה אמר לבר ביתיה: המהיל ליה! (=שמע קולו של בעל בית היין אומר לבן ביתו: מהול לו היין במים!). הדא הוא דכתיב: "כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים".

פסוק כ"ג

"יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם"

פסיקתא דרב כהנא, איכה:

ר' יוחנן אמר: בראשונה היה אדם עולה לירושלים לדון עם חברו, והיה הדיין אומר לו: בקע לי שני בקעיות של עצים! מלא לי שתי חביות מים! והיו יציאותיו כלין (כלה כל ממונו שהביא עמו להוצאות הדרך). והיה יוצא משם בפחי נפש והיתה אלמנה פוגעת בו ואומרת: מה נעשה בדינך? והוא אומר לה: כלו יציאותי ולא העליתי כלום! והיתה אומרת: ומה אם זה שהוא איש לא הועיל בכלום, אני שאני אלמנה לא אחת כמה וכמה!
לקיים מה שנאמר: "יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".

רש"י, (עפ"י פסיקתא זו):

שהאלמנה באה לצעוק והיתום יוצא וזו פוגעת בו ושואלתו: מה הועלת בצעקתך לפני השופט? והוא אומר: כל היום יגעתי לו במלאכה וסופי לא הועלתי. וזו חוזרת לאחוריה ואומרת: ומה זה שהוא איש לא הועיל, אני לא כל שכן! הוי: "יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" כלל.