"ואתחנן אל ה'..."

אברבנאל, מקשה על תחילת פרשתנו:

הספק הראשון באמרו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", שאם היה לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג (כדברי רש"י), יקשה מאד, איך אמר משה "שמא הותר הנדר" (כוונתו: גזרת ה' לא תביאו את הקהל...)? כי הנה הנדר היה "לכן לא הביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" וידוע הוא שגבול ארץישראל הוא מן הירדן והלאה, כמו שאמר "מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם", וכמו שהתבאר מענין הגבולות בפרשת מסעי, ואם כן איך חשב משה בעבור שכבש סיחון ועוג, שמא הותר הנדר? ואיך בלא תפילה ותחינה ישוב ה' מחרון "ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם".
ואם היה טעם "בעת ההיא" רמז לעת הגזרה כדעת הראב"ע, שכתב שהתחינה הזו היא קודם (דברים ג' כ"א) "ואת יהושע צויתי", וכן כתב הרמב"ן, שפרט "בעת ההיא" רמז לעת הגזרה, יקשה מאד, איך לא נזכרה שמה התפילה והתחינה הזאת ונזכרה בכאן?
ומה הוא התועלת בזכרון כל הספור הזה בזה המקום? אף שהתחיל בוא"ו באמרו "ואתחנן" שיורה קישורו עם הפרשה שלמעלה.

דברים רבה פרשה ב' (ב'):

זהו שאמר הכתוב (תהלים ל"ט י"ב) "בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם". מהו "בתוכחות על עון"? על ידי עוון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך: "שמעו נא המורים", ייסרת אותו והוכחת אותו. מהו "ותמס כעש חמודו"? כל חמדה שהיה מתאווה משה ליכנס לארץ המיסות אותו כעש זה, שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין "חמודו" אלא ארץ-ישראל שנאמר (ירמיהו ג' י"ט) "ואתן לך ארץ חמדה". ואם כך הגיע למשה הצדיק – על אחת כמה שאר כל הבריות... "אך הבל כל אדם".

ראב"ע:

ד"ה וכגבורתך: ...טעם זאת הפרשה לחבב את ארץ ישראל, ואם הארץ תהיה חביבה, ישמרו מצוות ה' שלא יגלו ממנה.

רש"י:

אין חינון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם, לפי שאמר (שמות ל"ג) "וחנותי את אשר אחון" אמר לו בלשון ואתחנן.

דבר אחר: זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפילה כדאיתא בספרי.

      לשון מקורו של רש"י, ספרי:

דבר אחר: ואתחנן אל ה': עשרה לשונות נקראת תפילה: זעקה, שועה, נאקה, רינה, פגיעה, נפול, פלול, עתירה, חילוי, חנון. "זעקה" מניין? שנאמר (שמות ב') "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו...".

בעל באר יצחק, (פירוש לרש"י) מעיר לדברי רש"י אלה:

דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות, לא ידעתי מה הוא "דבר אחר" זה. וכי ללשון הראשון אין זה מעשרה לשונות תפילה?! וכן: וכי אין ללשון זה (של ה"דבר אחר") שם תחינה מענין בקשת מתת חן וחסד. ואין בידי הכהה (=החלשה) לבאר דיבור זה!

פסוק כ"ד

"אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת..."

רש"י:

ד"ה אתה החילות להראת את עבדך: פתח להיות עומד ומתפלל אף על פי שנגזרה גזרה. אמר לו: ממך למדתי, שאמרת לי (שמות ל"ב) "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם", וכי תופס הייתי בך? אלא לפתוח פתח, שבי היה תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשו.

ולפי פשוטו (חוזר לענין של מעלה) אתה החילות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג כדכתיב (דברים ב' ל"א) "ראה החילותי תת לפניך..." הראני מלחמת ל"א מלכי כנען.

פסוק כ"ד

"אַתָּה הַחִלּוֹתָ..."

דברים רבה ב' (ז'-ח'):

...ואף משה כך אמר "ה' אלוקים אתה החילות", אם מתבקש בדין שאכנס לארץ ישראל – אכנס, ואם לאו – אכנס ברחמים.
אמר לו הקב"ה: ..."רב לך אל תוסף דבר אלי עוד... כי לא תעבור את הירדן הזה".
כיון שראה משה היאך הדברים חזקים, התחיל מדבר דברים קשים:
"אתה החילות" אמר לפניו: ריבונו של עולם, למה איני נכנס לארץ? מפני שאמרתי (במדבר כ') "שמעו נא המורים"? – אתה הוא שאמרת תחילה (במדבר י"ז) "למשמרת לאות לבני מרי".
דבר אחר: "אתה החילות" אמר ר' ראובן: אמר משה לפני הקב"ה: למה אתה עושה לי כך? אתה החילות לבוא אצלי! מנין? שנאמר (שמות ג') "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה". אמר לו: משגדלת אותי, אתה מורידני מגדולה? אמר לו הקב"ה: והרי נשבעתי! אמר לפניו: ריבונו של עולם! אתה החילות! כשביקשת לא חיללת השבועה? לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך? שנאמר (שמות ל"ב) "וינחם ה'".

פסוק כ"ו

"וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם"

רש"י:

ד"ה למענכם: בשבילכם. אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר (תהלים ק"ו) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם".

דבריו אלה מתפרשים בבאר יצחק:

מילת "למען" מורה על הרוב הסיבה התכליתית, והוא הנמשך אחר המעשה הקודם לה, והמעשה הקודם הוא האמצעי לתכלית הנמשך כמו (דברים י"א כ"א) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" וכיוצא בו הרבה. ולפעמים יורה הסיבה הגורמת, ובזה הגורם קודם למעשה והוא בהפך, שהמעשה הוא נמשך מהגורם הנזכר עם מילת "למען", כמו (בראשית י"ח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" האמור באברהם.
ועל דרך זה פירש מילת "למענכם" בפסוק שלפנינו: אתם גרמתם לי וכמו שנאמר בתהלים "ויקציפו... וירע למשה בעבורם".