ערי מקלט

רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ו' הלכה י':

השונא שהרג בשגגה אינו נקלט, שנאמר (במדבר ל"ה) "והוא לא אויב לו".

פסוק ב'

"שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ"

העמק דבר:

ד"ה בתוך ארצך: ולא תחשוב, כי יותר טוב להמציא עיר מקלט במלוכה אחרת, ויהי נשמר יפה מגואל הדם, שלא יוכל עבור את הגבול בלי רשיון ממנהיגי ארצך, אבל לא כן, אלא דוקא "בתוך ארצך". וכבר ביארנו בספר שמות, דמצוות שבתורה אף על גב שיש בהן טעם ותכלית לפי דעת אנושי, מכל מקום יש בהן חוקי תורה שגבהו מדעת אנושי.

פסוק י"ב

"וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת"

ומקשים: אם מתנגדת התורה לגאולת הדם כמו שיראה מכל פרקנו וכן מן הנאמר בכמה מקומות שעל השופטים לעשות המשפט, אם כן למה ציותה על השופטים למסור את הרוצח בידי גואל הדם?

1) פסוק ג' ד"ה תכין לך הדרך: "מקלט! מקלט!" היה כתוב על פרשת הדרכים.	בעל באר יצחק, מסביר דברי רש"י אלה: פועל "תכין" נגזר מ"נכון" המורה לרוב על שלמות הדבר, אם שלמות היופי הראוי לדבר כפי תכליתו, כמו (ישעיה ב') "נכון יהיה הר הבית ה'"; ואם שלמות עצם הדבר בלי שום חסרון, כמו (מלכים א', ב') "והממלכה נכונה ביד שלמה". וכן כאן מורה פועל "תכין" בענין שלמות עצם הדבר, שתכליתו להוליך למטרה והוא שלם בענין התכלית ההוא, ולזה אמרו חז"ל "מקלט" היה כתוב על פרשת הדרכים. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
2) פסוק ג' ד"ה ושלשת את גבול ארצך: שיהא מתחילת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השניה, וכן משניה לשלישית, וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל.	גור אריה, מבאר דברי רש"י אלה: נקרא "משולש" כי כל אחד מן הערים מחזיק בשוה מן הארץ, שיש לכל אחד פנוי (=שטח סביבו) כמו לשני, וזה נקרא משולש. אחרי ששלשתן שוים בארץ. שהרי העיר הראשונה יש לה פנוי סביבות העיר כמו חצי הארץ, רביעית מצד זה ורביעית מצד זה, שהרי יש ובצר פנוי רביעית הארץ מתחילת הארץ עד בצר ורביעית הארץ מן בצר עד ראמות (ע' דברים ד' מ"ד) פנוי; וכן יש לראמות פנוי משני הצדדים כמו חצי הארץ, רביעית מן בצר עד ראמות ורביעית מן ראמות עד גולן; וכן לגולן משני צדדיה כמו חצי הארץ, רביעית מן ראמות עד גולן ורביעית מן גולן עד סוף הגבול, ולזה נקרא "משולש". א. מה הקושיה העומדת לפני רש"י? ב. התוכל להסביר העניין בדרך פשוטה יותר מאשר פירוש בעל גור אריה?
3) פסוק ה' ד"ה ונדחה ידו בגרזן: כשבא להפיל הגרזן על העץ ותרגומו "ויתמריג ידיה" לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על הארץ."כי שמטו הבקר" (שמואל ב', ו' ו') תרגום יונתן: "ארי מרגוהי תוריא".	א. מה קשה לרש"י בלשון הכתוב? ב. לשם מה נעזר רש"י כאן לפירוש המילה "ונדחה" בתרגום אונקלוס? ג. מהו לפי רש"י ההבדל במשמעות בין "לחטוב עצים" לבין "לכרות עצים"?
4) פסוק ה' ד"ה ונשל הברזל מן העץ: יש מרבותינו אומרים: נשמט הברזל מקתו; ויש מהם אומרים, שישל הברזל לחתיכה מן העץ המתבקע והיא נתזה והרגו.	א. הסבר מהו ההבדל בין שני הפירושים מבחינה דקדוקית. ב. לאיזו משתי הדעות יש להביא ראיה מוכיחה מן הפסוקים הבאים: דברים ז' כ"ב "וְנָשַׁל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ" דברים כ"ח מ' "זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ"? ג. איזה משני הפירושים נראה יותר על פי סגנון פסוקנו, ואיזה מהם על פי תוכן פסוקנו?
5) פסוק ו' ד"ה פן ירדוף גואל הדם: לכך אני אומר להכין לך דרך וערי מקלט רבים.	א. מה קשה לו בפסוקנו, ומה תיקן בדבריו? ב. לשם מה הוסיף כאן מילת "רבים"?
6) פסוק י"א ד"ה וכי יהיה איש שונא לרעהו: ע"י שנאתו הוא בא לידי "וארב לו". מכאן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה. לפי שיעבור על (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך" סופו לבוא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר "כי יהיה איש שונא לרעהו", שהיה לו לכתוב: וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש.	א. היכן מצינו ברש"י לספר דברים שעומד שנית על קושי ממין זה? ב. התוכל לישב קושיית רש"י בדרך אחרת, בדרך הפשט? ג. השווה לדבריו כאן את דבריו שמות כ"א כ"ח: "ובעל השור נקי" ...ופשוטו כמשמעו: לפי שנאמר במועד (כ"א כ"ט) "וגם בעליו יומת", הוצרך לומר בהם: "ובעל השור נקי". הסבר למה לא הלך רש"י במקומנו בדרך פרשנית זו?