"כל דברי השירה"

שים לב:

פסוק מ"ד

"... וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת"

פסוק מ"ה

"וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"

פסוק מ"ו

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

פסוק מ"ד

"... וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן"

ד"ה הוא והושע בן-נון: עמו (שמות ט"ו א'): "אז ישיר משה ובני ישראל".

פסוק מ"ד

"... וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם..."

המלבי"ם:

ד"ה ויבא משה וידבר: ויובן על פי זה שהשירה בכללותה אחת היא: ספר תולדות ישראל מאברהם עד שישובו לאדמתם. ובפרטיותה נחלקת לששה חלקים, שכל אחד כולל ענין אחד... וטבע האדם שדבר חדש יוקבע בלבו ביותר, לכן אמר תחילה השירה כולה בלא הפסק ונקבעה בלבם בכללה ואחרי כן שנה להם, והפסיק בין הפרקים וביאר כל העניינים והסודות שבכל פרק ופרק.

העמק דבר:

ד"ה ויבא משה:...אחר שקרא באזני כל קהל ישראל בא עוד הפעם לאוהל מועד ודיבר באזני העם עניינים עמוקים שבה, וקיים בזה דבר ה' (ל"א י"ט) "שימה בפיהם".

פסוק מ"ו

"שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם"

רש"י:

ד"ה שימו לבבכם: צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדבר תורה וכן הוא אומר (יחזקאל מ' ד') "בן אדם ראה בעיניך ובאזנך שמע ושים לבך". והרי דברים קל וחומר. ומה תבנית הבית, שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין – דברי תורה - שהן כהררין התלויין בשערה - על אחת כמה וכמה!

פסוק מ"ז

"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם"

ירושלמי, פאה פ"א הלכה א':

אמר ר' מנא: "כי לא דבר ריק הוא" – ואם ריק הוא – מכם הוא, ולמה? מפני שאין אתם יגעים בתורה.

פסוק מ"ז

"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם..."

רש"י:

ד"ה כי לא דבר ריק הוא מכם: לא לחינם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם.

דבר אחר: אין לך דבר ריקן בתורה, שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר; תדע לך שכן אמרו חכמים (בראשית ל"ו כ"ב): "ואחות לוטן תמנע", (בראשית ל"ו י"ב) "ותמנע היתה פלגש אליפז, לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה, הלואי ואהיה פלגשו", וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם, שהיו שלטונים ומלכים מתאוים לידבק בזרעו.

פסוק מ"ו

"שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת..."

פסוק מ"ז

"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם"

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק שער השביעי:

...לכן אנשי לבב עם תורת ה' בלבם בראותם או בשמעם פירוש איזה פסוק או פרשה על דרך החיקוי והצורה בו יוציא המפרש ממנה תועלת מושכל מאיזה עיון שהיה בה נסתר ונעלם, ישמרו להם פן יעלה על לבם דבר בליעל לשום שום ספק בשום דבר ממה שיעידו עליו פשוטי הכתובים חלילה. כי כמו שהמכיר בגוף לא יוכל הכחיש מציאות הלבוש ואמתתו, והמכיר בנפש בלתי יכול גם כן לכחש את הגוף כי כולם הם אמתיים ונראין לעינים, כן הענין בסתרי התורה האלהית, שהמכיר בגופי ההלכות והדינין היוצאים מסיפורי התורה, כגון פרשת נחלות שנאמר ע"י בנות צלפחד (במדבר כ"ז) והלכות פסח שני ע"י האנשים אשר היו טמאים (שם ט') וכיוצא באלו, אינו מכחיש פשוטי הסיפורים ההמה שהם הלבוש לאלו הגופים הנכבדים. אבל נאמין אותם כהוייתם, עם שלא תועיל מאד ידיעתם דמאי דהוה הוה.
ועל זה הדרך היו רוב ספורי התורה הדומים להם שלא יוכחש נגליהם לקיום נסתרים חלילה. והנה כל ספר בראשית כפי מה שכתבוהו חכמינו ז"ל (בראשית מ') וכפי מה שיורה האמת עליו. עם שהוא סיפור מקרים ומעשים שאירעו לאבות כולם, היו סימן לבנים לעתים קרובים ורחוקים. ושעבוד מצרים והגאולה ממנו הכל היה רמז אל גאולת הנפש האמתי. ועל זה היסוד בנה הרמב"ן ז"ל הרבה ממה שכתב בעיונים ההם. וכבר כתוב שששת ימי בראשית עם השבת הם רמז לימות העולם הזה והעולם הבא. ובאמת כי לא יוכחש בזה דבר ממה שאירע לאבות והשעבוד והגאולה וגם לא מבריאת שמים וארץ. אבל הכל רשום בכתב אמת שהקליפות והתוכות לא נתחלפו בענין האמות כלל רק בגלוי והסתר. כי הקליפות נראות לעין כל, והתוכות למי שחננו השם דעה והשכל לתור ולדרוש מה שתחת הקליפה עד ימצא הפרי המתוק אשר בתוכה. ומענין שנאמר "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קי"ט).
וזה הענין בעצמו ביארו בסוף דבריו וחתימתם עד שאמר משה רבנו ע"ה: "ועתה שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום וכו'" (דברים ל"ב). ירצה: השמרו להם פן יפתה לב משכיליכם לאמר, כי התורה הזאת לרוב מעלתה שמה מגמתה וכוונת תכליתה אל פנימי הדברים וסודותם, לא אל חיצונם כמו שהיה הענין בקצת חיבורי חכמי האומות שנעשו על דרך המשל והחידה שהמכוון מהם הוא הפנימי לבד והחיצוני הוא דבר שאין בו ממש. כי לא כן הדבר בענין הזה. אבל ראוי לכם לשום לב אל כל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום. הן מסיפורי העניינים מבריאת עולם עד הנה, הן מהמצוות והמשפטים שלימדתי אתכם אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות אותן, כפשוטן ומשמען. "כי לא דבר ריק הוא", החיצוני מהם, "מכם", כמו החיבורים ההם שזכרנו. ולא עוד אלא שבדבר הזה האריכו ימים וכו' (שם).
וזה היתרון הנפלא נמצא לתורה האלהית על כל חיבור ספרי שאר החכמות והנימוסים. כי מהם שיכוונו אל מה שיאמר בהם ולא על זולתו. ומהם שיכוונו אל הפנימי שבהם, והחיצוני הוא דבר ריק שאין בו ממש. וזאת התורה - החיצוני והפנימי ממנה - הכל אמת ומכוון מאתה. והוא ענין נפלא לא יאות כלל אלא אל יכולת החכמה האלהית לבד. כי הנה שלמה כבר חיבר ספרים שהחיצוני מהם דברי מוסר ודרך ארץ והפנימי הוא דבר חכמה ודעת כמה שאמר הוא בעצמו: "תפוחי זהב במשכיות כסף" וכו' (משלי כ"ה) וכמו שפירש הרב המורה ז"ל (בפתיחה). אמנם שיהיה החיצוני הגדות וסיפורים אמתיים ממה שהיה ונברא בעולם או מצות ומשפטים ויחיו בהם בעודם, והפנימי עניינים נפלאים מסודות המציאות והצלחת האדם, הוא דבר של נתן אפשרותו כי אם לה' יתברך לבדו.