ולא תקח שוחד

פסוק י"ט

"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד"

רש"י:

ד"ה ולא תקח שוחד- אפילו לשפוט צדק.

השווה לדבריו בשמות כ"ג ח':

ד"ה ושוחד לא תקח - אפילו לשפוט אמת. וכל שכן כדי להטות הדין, שהרי כדי להטות הדין נאמר כבר "לא תטה משפט".

פסוק י"ט

"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד"

            השווה את שני המקרים הבאים:

כתובות ק"ח ע"ב:

ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה, דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי

(רש"י:

סל פירות מפרדסו של ר' ישמעאל).

יומא חד אייתי ליה בחמישי בשבת. אמר לי: "מאי שנא האידנא?" – א"ל "דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחא אייתי ליה למר". לא קביל מיני. אמר: "פסילנא לך לדינא". אותיב זוזא (זוג) דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי אמר: "האי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי"

(רש"י:

בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס. ובאין לו פתחי זכויות ואומר לבו: הלוואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין).

אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד. ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי משלי נטלתי – כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה".

תנחומא ישן שופטים (ז') (התרגום העברי מתוך ספר האגדה לביאליק ורבינצקי):

אמר ר' ישמעאל בן אלישע: בא וראה כמה קשה השוחד! פעם אחת בא אדם אחד והביא לי ראשית הגז (= כי ר' ישמעאל בן אלישע כהן היה) והיה לו דין לפני הדיין. ואני הייתי עומד לצד אחד, ואמרתי (= בלבי) "אם יטעון לפני הדיין כך וכך יזכה בדין"; והייתי מצפה לזכותו; אע"פ שלא נתן לי אלא משלי, ולא שוחד היה ונתקרב לבי עמו, כל זמן שראיתיו,  שהלך לבית דין, הייתי שואל עליו אם זכה אם לא. להודיעך כמה קשה השוחד, שמעוור את העיניים. והרי דברים קל וחומר: ומה אני שהביא לי משלי, ומשלי נטלתי, הייתי מצפה לזכותו, הנוטל שוחד על אחת כמה וכמה.

פסוק י"ט

"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים                   וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"

כתובות ק"ה:

אפילו חכם גדול וקיבל שוחד, אינו נפטר מן העולם בלי סמיות הלב.

הגר"א, אדרת אליהו: 

ד"ה ויסלף דברי צדיקים: אמר "צדיקים" בלשון רבים, וכן נאמר (ישעיה ה' כ"ג) "מצדיקי רשע עקב שוחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו," אמר "רשע" בלשון יחיד ו"צדיקים" בלשון רבים, ואמר "יסירו ממנו" ולא אמר "מהם". וביאורו: מצדיק רשע בעבור שלקח שוחד, אזי מסיר צדקתו אף שהוא צדיק גמור, כי השוחד מסלף דעתו וסבור שאין בו (=ברשע שנתן את השוחד) עוול; ועוד גורם זה המשפט המעוקל, שכאשר יבואו עוד למשפט לפניו, לא יוכל לשפוט צדק בעבור משפט הראשון המעוקל, שלא יסתור את הראשון. וזהו וצדקת צדיקים (=בעלי הדין הצדיקים בכל המשפטים הבאים) "יסירו" לעתיד גם במשפט השני והבאים, "ממנו" – מן הדיין

ר' אליהו דסלר, מכתב מאליהו כרך א' (מהדורה ד') עמוד 54:

כי אחר שנטה שכלו מן האמת פעם ראשונה ע"י השוחד, שוב לבו הולך ומתעוור כל ימיו, כי כבר אבד את "חום האמת" שלו. וכיוון שנקבעה בו הסברה העקומה הראשונה, מעתה הוא הולך ומעקם כל בנין השקפות ודעות כדי להתאימן עמה, וכך הוא מתעוור והולך, עד שמת בעיוורונו.

פסוק י"ט

"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"

ראב"ע:

אמר הגאון כי "צדיקים" תואר ל"דברי", ולא יתכן זה, כי "דברי" סמוך. וטעם "צדיקים" – בדין, לא צדיקים במצוות.

ראב"ע, פירוש הקצר לשמות כ"ג ח' (הוצאת פליישער):

כאשר "עיני" סמוך, כן "דברי"; והטעם כי השוחד יעשה בנפש הצדיק מה שירצה הנותן.

וטעם "שופט צדק" – לאמור הצדק: והשוחד יוציא מפיו סילוף.

בכור שור:

כי השוחד יעוורך ויסלפך ותסלף הדין.

שד"ל:

יגרם לצדיקים שיהיו דבריהם מסולפים, כלומר שיעוותו משפט.

הרמבמ"ן (באור):

בעלי הדינין שהצדק אתם.