גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

למיקומה של פרשת המקלל

ב.

"ואיש הישראלי"

ג.

פירוש המילה "ויקב"

ד.

סתירה לכאורה בין הפסוקים

ה.

למיקומה של פרשת מכה נפש

ו.

"כן יעשה לו" - ממון

ז.

בטעם ברכת השם

פרשת אמור
שנת תש"ג

פרשת המקלל

ויקרא פרק כד, פסוקים י - כג

א.  למיקומה של פרשת המקלל

פסוק י'

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית"

1.

כיצד מבארים רש"י, ראב"ע, רמב"ן, שד"ל, את סמיכות הפרשיות?

2.

באר את הדעות השונות המובאות בדברי רש"י.

3.

באר את הביטוי "דברים אשר לא כן" בפירושו של ראב"ע.

רש"י:

ד"ה ויצא: מהיכן יצא? רבי לוי אומר מעולמו יצא, רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת יערכנו - דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה.
ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן אמרו לו מה טיבך לכאן אמר להם מבני דן אני אמרו לו (במדבר ב') איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגידף.

ראב"ע:

ד"ה ואיש הישראלי: ...ולא נדע למה נסמכה זאת הפרשה, אולי דבר המקלל דברים אשר לא כן בעבור הלחם והשמן והקרבנות.

רמב"ן:

ד"ה ויצא בן אשה ישראלית: טעמו "ויצא בתוך בני ישראל", וכן ויצא בתוך העיר (אסתר ד' א'), כי יצא מביתו או ממקום מושבו אל העיר, וכן זה יצא מאהלו או ממקומו ובא בתוך העם וינצו שם. וטעם במחנה. כי היתה המריבה במחנה, ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה. וטעם הזכיר זה בכאן, כדברי האומר מפרשה של מעלה יצא (ויקרא רבה ל"ב ג'), כי חטא בשפתיו על אשי ה' והוכיחו האיש הישראלי, וינצו שניהם, ויחר אפו וקילל בנפשו.

שד"ל:

אחר שהשלים המצוות שהן בעבור כבוד שמו יתברך (הקרבנות והחגים ומשפטי הכהנים) סיים בענש המקלל את השם שהוא הקצה האחרון המתנגד לכל המצווה עד כאן. והנה עד כאן לא בא שום ציווי על זה (כי שמות כ"ב כ"ז "אלהים לא תקלל" הוא על הדיינים), כי אין להעלות על הדעת שאיש מישראל יקלל את ה', ומעולם לא היתה התורה מזהרת על זה, אלמלא המקרה שקרה, כי בן איש מצרי עשה התועבה הזאת, ואחר שקרה המקרה, באה עליו האזהרה, ונכתב כאן לסיים כל המתייחס לקדושת ה'.

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר