"ואם לא תשמעו לי..."

פסוק י"ד

"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה"

פסוק ט"ו

"וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם
לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי"

רש"י, (ע"פ ספרא):

ד"ה "ואם לא תשמעו לי" להיות עמלים בתורה, לדעת מדרש חכמים. יכול לקיום המצוות? כשהוא אומר "ולא תעשו" - הרי קיום מצוות אמור, הא מה אני מקיים "ואם לא תשמעו לי"? להיות עמלים בתורה. ומה תלמוד לומר "לי"? אין "לי" אלא זה המכיר ריבונו ומתכוון למרוד בו, וכן באנשי סדום (בראשית י"ג) "רעים וחטאים לה' מאוד" – מכירים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו.

ד"ה ולא תעשו: משלא תלמדו – לא תעשו. הרי שתי עבירות.

ד"ה ואם בחקותי תמאסו: מואס באחרים העושים.

ד"ה משפטי תגעל נפשכם: שונא החכמים.

ד"ה לבלתי עשות: מונע את אחרים מעשות.          

ד"ה את כל מצוותי: כופר שלא ציוויתם, לכך נאמר "את כל מצוותי" ולא נאמר "את כל המצוות".

ד"ה להפרכם את בריתי: כופר בעיקר. הרי שבע עברות: הראשונה גוררת השנייה, וכן עד השביעית ואלו הן: לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצוות, כופר בעיקר.

השווה  

בראשית פרק ל"ה פסוק כ"ב

"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה... וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל"

בראשית פרק ל"ז פסוק כ"ז

"לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ... וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו"

בראשית פרק מ"ב פסוק כ"ג

"וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם"

מלכים א' פרק ב' פסוק מ"ב

"וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי"

משלי פרק א' פסוק ה'

"יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח"

1.

לאיזו מן "השמיעות" השונות בפסוקים הנ"ל מתאים פסוקנו, לפי הפירוש הניתן לו במדרש ספרא הנ"ל?

2.

מה רמז מצאו חכמים לכך שהכוונה אינה (רק) לתורה שבכתב, אלא למדרש חכמים (תורה שבעל פה)?

3.

מה ראייה מפסוקי נמרוד ואנשי סדום על פסוקנו, והרי שם לא נאמר "שמע" ואף לא "לי" או "לו"?

4.

רש"י בסוף דבריו (ד"ה להפרכם) קובע, ששני הפסוקים האלה בנויים על דרך ראשון גורר שני, והוא חוזר על שני הפסוקים ומפרט, אם כך – מה ראה להצביע על גרירה זו גם בד"ה ולא תעשו, ולא הסתפק בדבריו בסוף פסוק ט"ו?

5.

מניין ששנאת החכמים כלולה ב"משפטי תגעל נפשכם" ולא ב"בחקותי תמאסו"?

6.

מה ראה רש"י למנות את העברות אחת לאחת (בסוף דבריו) ולקבוע שמספרם שבע? מה הקושי או התמיהה המתפרשת על ידי כך?

פסוק ט"ו

"וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ"

רמב"ן: 

בעבור היות החוקים מצוות, לא נתגלה טעמם להמון, ימאסו אותם הכסילים, יאמרו: מה החפץ לה' שלא אלבש הבגד הזה המרוקם ברקמי שש ותכלת, ומה נועיל כי נשרוף הפרה ונזרוק עלינו האפר.
אבל המשפטים, הכל חפצים בהם, והכל צריכים אותם, אין יישוב לעם ומדינה בלתי משפט. ולא תגעל נפש שום אדם משפט, מכה איש ומת (שמות כא יב), וכי ינצו (שם  פסוק כב), ודיני השור והבור והשומרים וכיוצא בהם, אבל המשפט אשר נעשה בעוברי  המצוות, כאיש אשר יבעול העריות או יחלל השבת ויעשה אוב וידעוני, בזה יקוצו, מפני המצוות שהן עול כבד על הרשעים. ולכך אמר, "ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל משפטי", כי הגעילה במשפטים כדי שלא יעשו המצוות.

ד"ה להפרכם את בריתי: שתופר בריתי לגמרי, ויהיו בלא תורה להתיר לעצמם עריות בפרהסיא, וכל תאווה תערב לנפשם.

ספורנו:

ד"ה ואת משפטי תגעל נפשכם: תגעל אותם, כמו שמקיא אדם בכוונה מוסכמת, מבלי אין דרך למאוס אותם, בהיות טעמם נודע והגון.

ד"ה לבלתי עשות את כל מצוותי: וזאת הגעילה למשפטים לא תהייה אלא כדי לפרוק מעליכם עול כל המצוות, כאומרם ז"ל (סנהדרין ס"ג) "יודעים היו ישראל בעבודה זרה שלא היה בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא".
וכן העיד הנביא (הושע ה' ד') "לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלוהיהם, כי רוח זנונים בקרבם".

ד"ה להפרכם את בריתי: כדי להיות בלי שום עול תורה ומצווה.