פרשת וזאת הברכה
שנת תשכ"ז
הברכה ללוי
דברים פרק לג, פסוקים ח - יא
השווה את דברי יעקב על לוי – בברכתו – לדברי משה על לוי, בברכתו.
בראשית מ"ט |
דברים ל"ג |
פסוק ה'
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" |
פסוק ח'
"וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה" |
פסוק ו'
"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" |
פסוק ט'
"הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" |
פסוק ז'
"אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" |
פסוק י
"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" |
|
מה התכונה באופיו של שבט לוי המובלטת לנו בדברי יעקב ובדברי משה, ומהי הסיבה שאותה תכונה, גינה אותה יעקב ושיבח אותה משה? |
פסוק ח'
"תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ"
העמק דבר, (אחרי שבאר שיש שני מיני חסידות, האחת - לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בלי שום פקפוק וערעור כלל, השני שהוא לקיים המצוות במסירות נפש למעלה מטבע האדם ולזכות את הרבים):
ד"ה ואוריך לאיש חסידיך... והנה לזה החסידות של מעשה המצוות במסירות נפש, לקיים אמונת ה' ובריתו לרבים – לזה נדרש זהירות הרבה ועל זה בירך משה "ואוריך" – היינו שיהא אור תורת אמת מכשירה אותם לזה החסידות, שיראו לכוון הדרך הישר ולא שיהא בא לעשות מעשהו זר מעשהו, שלא על פי דברי תורה; והרי לוי ופנחס שניהם קינאו על הזנות, ומסרו נפשם על זה, והנה פנחס עלה בשביל זה לגרם המעלות, ולוי גער בו אביו, וכיוצא בזה הרבה. ומשום כך שנינו במסכת אבות "ולא עם הארץ חסיד" – שנדרש לזה דיוק רב לשקול הפעולה לפי הזמן והמקום, וגם בכמה דברים נדרש לכללי התורה שאינם מבוארים.
פסוק ח'
"אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה"
רש"י:
ד"ה נסיתו במסה: שלא התלוננו עם שאר המלינים.
תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ |
בתומיא ואוריא אלבשתא לגבר דאשכח חסיד קדמך (= לאיש הנמצא חסיד לפניך). |
אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה |
די ניסיתוהי בניסתא והוה שלים (= והיה תמים; עיין בראשית י"ז א' ת"א). |
תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה |
בחנתוהי על מי מצותא ואשתכחא מהימן (=ונמצא נאמן). |
| 1. |
מה ראה אונקולוס להשמיט את כינוי הנוכח בשלושת השמות "אוריך", "תומיך", "חסידך"? |
| 2. |
מה ראה להוסיף "והוה שליח", "ואשתכח מהימן"? |
פסוק י'
"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"
רש"י:
ד"ה יורו משפטיך: ראוין הם לכך.

|
מפרשי רש"י מקשין: מה ראה רש"י לומר כאן שהם ראויים לכך, מה שלא אמר בברכת שאר השבטים? ועוד: מה חידוש בדבר? ובודאי בירך כל שבט לפי מה שחשבו לראוי!
הסבר מה היה קשה לרש"י כאן, שהצריכו להוסיף מילים אלה. |