"כי יפלא..."

פסוק ח'

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ"

פסוק י"א

"יָמִין וּשְׂמֹאל"

רמב"ן:

... אפילו תחשוב בלבך, שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר: "איך אוֹכל החֵלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה? "אבל תאמר: כן ציוה אותם האדון המצווה על המצווה, שאעשה ככל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה, אפילו יטעו, וזה כעניין ר' יהושע עם ר' גמליאל ביום הכיפורים שחל לחיות בחשבונו.
והצורך במצווה הזאת גדול מאוד, כי התורה ניתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות, ותיעשה התורה כמה תורות, וחתך הכתוב לנו הדין, שנשמע לבית הדין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקיבלו פירושו עד מפי עד, ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח ה' על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.

(עניין ר' יהושע עם ר' גמליאל המוזכר בדבריו הוא המסופר בראש השנה פרק ב' משנה ח'- ט':

מעשה שבאו שנים (שני עדים) ואמרו "ראינוהו" (הירח) שחרית במזרח וערבית במערב". אמר ר' יוחנן בו נורי: "עדי שקר הם". כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שנים ואמרו: "ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה". וקיבלן רבן גמליאל. אמר ר' דוסא בן הרכינס: "עדי שקר הן. היאך מעידים על האישה שילדה, ולמחר כריסה בין שניה?!" אמר לו ר' יהושע: "רואה אני את דבריך".
שלח לו רבן גמליאל: "גוזרני עליך, שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך". הלך ומצאוֹ ר' עקיבא (לר' יהושע) מיצר. (ברטנורה: שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכיפורים). אמר לו ר' עקיבא: "יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל – עשוי. שנאמר (ויקרא כ"ג): 'אלה מועדי ה' אשר תקראו אֹתם' – בין בזמנם, בין שלא בזמנם – אין לי מועדות אלא אלו". בא לו (ר' יהושע) אצל ר' דוסא בן הרכינס. אמר לו (ר' דוסא): "אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכים אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין, שעמד מימות משה עד עכשיו, שנאמר (שמות כ"ד) 'ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל' ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה". נטל מקלו ומעותיו בידו, הלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל ביום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו (רבן גמליאל): "בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחוכמה, ותלמידי – שקיבלת דברי".)