נאום הסיכום לדברי הברית

רש"י, פסוק ב':

ד"ה ולא נתן לכם לב לדעת: להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו.

ד"ה עד היום הזה: שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר תורה לבני לוי (ל"א ט') "ויתנה אל הכהנים בני לוי", באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: "משה רבנו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה ונתנה לנו - ומה אתה משליט את בני שבטך עליה? ויאמרו לנו מחר: "לא לכם ניתנה, לנו ניתנה!" ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם: (דברים כ"ז ט') "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך וגו'" היום הזה הבנתי, שאתם דבקים וחפצים במקום.

פסוק ו':

ד"ה ותבואו אל המקום הזה: עתה אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד, אל תבעטו במקום ואל ירום לבבכם "ושמרתם את דברי הברית הזאת".

פסוק ג':

דבר אחר: ולא נתן ה' לכם לב לדעת: שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה, ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד, ולפיכך "ושמרתם את דברי הברית הזאת".

פסוק ג'

"וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

לפסוק זה מקשה אברבנאל:

הפסוק הזה יורה שהמרי אשר ליוה אותם עד היום הזה מסודר ומסובב מאתו יתברך – ואינו כך, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ועם היות ה' יתברך סיבה ראשונה לכל הדברים, הנה ביד האדם ובחירתו לדעת את ה' ולשמוע בקולו!
והכתוב אמר (דברים ד' ל"ה) "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשר הגדולה, ודבריו שמעת..." ואיך יאמר "ולא נתן לכם לב לדעת, ועינים לראות, ואזנים לשמוע"?

פסוק ה'

"לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם"

רמב"ן:

הטעם לא אכלתם ממנו, שתוכלו לחיות ממנו, כי עיקר מחייתם במן היתה, למען תדעו כי אני ה' אלוקיכם המחיה אתכם במעשה הנס. ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל, כמו (דברים ט' ט') "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי", כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (דברים ב' כ"ח-כ"ט) "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער". ורבותינו הזכירו (יומא ע"ה) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר.
ואפשרי עוד שמעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל, כי הלכו במדבר הגדול והנורא, אבל בשנת הארבעים קרבו לישוב ונאמר להם (דברים ב' ד'-ו'): "ואת העם צו לאמור: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו... אוכל תשברו מאתם..." ושם כתוב "זה ארבעים שנה ה' אלוקיך עמך לא חסרת דבר", ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים, והיו גדולי ישראל קונים מהם, ואוכלים לתענוג, לא לצורך ולא לשבעה, ועיקר המחיה שלהם במן.

פרק כ"ו

פסוק י"ג

"וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת
 וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
 כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי 
 לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי"

פסוק י"ד

"לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא
 וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת
 שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי"