נאום יהודה

פסוק י"ח

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"

האלשיך, מקשה "בכללות הענין":

מה זאת ליהודה, כי מתחילה אמר (מ"ד ט"ז) "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו", ברצון נפשו, ואחר אשר הקל יוסף מעליהם ואמר (מ"ד י"ז) "חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד וכו'" אז כעס יהודה "ויגש אליו"?

השוה:

מלבי"ם, שמות י' ה':

ד"ה ואכל את יתר הפליטה הנשארת: הוא החיטה והכוסמת שנשארו מן הברד בכוונה לצורך הארבה, שזה גדר פועל "נשאר" והבדלו מן "נותר", רצוני לומר, "הנשאר" – בכוונה.

הכתב והקבלה, שמות י' י"ב:

ויאכל (הארבה) את כל אשר השאיר הברד. ובפסוק ט"ו שם אמר "את אשר הותיר הברד" ויראה ההבדל בין "שאר" ל"נותר" בהבדל כוונת המשייר, אם כוונתו על המשוייר לתכלית מה, כי חלק הנשאר חשוב עליו ושוה בעיניו כמו חלק הראשון, אז חלק המשוייר יקרא "שאר"; אמנם אם חלק השני אינו בעיניו כי אם כתוספת, אז חלק המשוייר יקרא "נותר"... ובמנחה, שהקומץ ממנה הוא למאכל גבוה, אמר על החלק ממנו (ויקרא ב' ג') "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו", שאיננו כי אם למאכל אדם ונופל ממדרגתו בערך חלק הראשון.

והשוה:

בראשית ז' 

"וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ"

מלכים א' י"ט 

"וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי"

במדבר י"א

"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה" (אלדד ומידד)

שופטים ט' ה' 

"וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן"

השוה:

בראשית

פרק ל"ז פסוק ל"ה

"כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה"

פרק מ"ב פסוק ל"ח

"וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"

פרק מ"ד פסוק כ"ט

"וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה"

פרק מ"ד פסוק ל"א

"וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה"

בעל צידה לדרך, מקשה:

וקשה לי, למה אמר לעיל גבי יוסף "אבל שאולה", וכאן אמר (מ"ד כ"ט) "ברעה שאולה", ולא עוד אלא שתיכף שנה ואמר "ביגון שאולה". הלא דבר הוא! ולא ראיתי לשום מפרש אשר שת לבו לדקדוק זה.

לדעתו ישב רש"י, חלק מקושיתו בדבריו למ"ד כ"ט:

ד"ה והורדתם את שיבתי וכו': עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה, דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד.

פסוק ל"א

"וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה"

רבנו יעקב, בעל הטורים (פירוש הטור הארוך על התורה, נדפס בירושלים תשכ"א):

ד"ה והורידו עבדיך וכו': יש לפרשו לשון כינוי, פירוש "והורדת", אלא שכינה לומר לו דרך כבוד.

פרק מ"ז פסוקים ט"ו-ט"ז

"וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן
וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם
וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ              כִּי אָפֵס כָּסֶף 
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם
אִם אָפֵס כָּסֶף"

שד"ל:

ד"ה ולמה נמות: כמו פן (כמו בראשית כ"ז מ"ה: "למה אשכל גם-שניכם יום אחד"). וכן נראה דעת בעל-טעמים, ששם האתנח ב"נגדך" – ובכתב-יד שלי כתוב "למה" בלא ו"ו גם בעברי גם בתרגום.

פרק מ"ז פסוק י"ז

"וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף
וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא"