דינים שונים

פרק כ"ג פסוקים י'-י"ט

פסוק י"ב

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר"

רבנו בחיי, על התורה:

ד"ה למען ינוח שורך וחמורך: ביאורו למען זה ינוח שורך וחמורך, כלומר: מצות השבת שתעבוד ששה ותנוח בשביעי, למען זה ינוח שורך וחמורך ובן אמתך והגר, כי אין כוונת הכתוב במצות שבת כדי שינוח השור והחמור, וכמוהו: (דברים ט"ז ג') "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", אשר ביאורו: למען זה תזכור את יום צאתך.

בן אמוזג:

ד"ה למען ינוח... וינפש בן אמתך והגר: לא שעיקר טעם שבת לתכלית זה בלבד, אלא שגם מנוחתם של אלו בכלל התכלית ותועלות השבת, ועם כל זה ראינו, שעשה הכתוב טעם זה בלבד עיקר, ומכאן ראיה שאין ללמוד מפסוקים כאלה לומר, שטעם המצוה הוא הנזכר בו ואפס זולתו.
ולכל הפנים ראה דברי תורה מה נעמו! ועד כאן הגיעו רחמיה לחוס על העבד הערל כמו שפירש רש"י ד"ה בן אמתך: "בעבד הערל הכתוב מדבר" ועל הגר "אוכל נבלות", עד לעשות מהם תכלית וטעם שביתת היום השביעי.
והאור הזה הופיע על ראשי פילוסופי יוון ובתוכם אריסטוטליס כשכתב: "הקרבנות והחגיגות עיקר התיסדם בעבור העבדים יותר מבעבור האזרחים החפשים".

פסוק י"ט

"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"

רש"י:

ד"ה לא תבשל גדי: אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב "גדי" והוצרך לפרש אחריו "עזים" כגון (בראשית ל"ח) "אנכי אשלח גדי עזים" (בראשית כ"ז) "שני גדיי עזים", ללמדך שכל מקום שנאמר "גדי" סתם אף עגל וכבש במשמע.

ראב"ע:

ד"ה ראשית: ... ורבי שלמה אמר כי גדי הוא הקטן הרך וזה השם יאמר לקטן השור והכבש וראיתו (בראשית ל"ח) "גדי עזים", כי מה צורך לסמכו? ואיננו כן, כי גדי לא יקרא רק שהוא מן העזים ובלשון ערבי הוא גדי ולא יאמר על מין אחר. רק יש הפרש בין "גדי" ובין "גדי עזים": כי "גדי" הוא גדול מ"גדי עזים", כי עודנו צריך היותו עם העזים, וככה "שעיר" ו"שעיר עזים".
וחכמים קיבלו שלא יאכל ישראל בשר בחלב. ועתה אפרש:
דע, כי מנהג התורה לדבר על ההווה, כמו (ויקרא י"א ט"ז) "בת היענה" למה שינה הכתוב לומר ככה ותהיה הבת כוללת כל המין? וכזה לא מצאנו; דע, כי בשר היענה יבש כעץ ואין המנהג שיאכלנו אדם, כי אין בו ליחה ולא יאכל מכל המין רק הבת, כי היא נקיבה וקטנה, יש בה מעט ליחה, ולא כן הזכר הקטן.
וככה אין אדם אוכל בשר בחלב, כי אינו מאכל ערב, והבשר לא יתבשל רק בזמן רב, והחלב אינו כן. כי אין המנהג עד היום בארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל בחלב, בעבור שיש בטלה ליחה רבה, וככה בחלב, והנה הוא מזיק – על כן לא יאכל (א' בקמץ כ' בצירי), ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה, וכשהוא קטן הוא חם, על כן יבשלו הגדי בחלב. ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות לאכול גדי עזים, כי כל הרופאים מודים כי אין בשר כמוהו, ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו. וכן אוכלים אותו בספרד וארץ ישראל ופרס ובבל. גם ככה היה מנהג הקדמונים: (בראשית כ"ז) "שני גדיי עזים טובים", (שופטים י"ג ט"ו) "ונעשה לפניך גדי עזים", והכהן אוכל גדי עזים (ויקרא ד' כ"ח) אחד לחטאת.
ובעבור שאין אדם אוכל בשר חי, אסור לבשל הגדי בחלב אמו...
ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם מעיני הנבונים; אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו. כדרך (ויקרא כ"ב כ"ח), "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", גם (דברים כ"ב ו') "לא תקח האם על הבנים".
ומנהג רוב האדם שאין להם צאן ויקנו החלב בשוק, והחלב יהיה מאוסף משיות רבות, אולי הקונה את הגדי לא ידע אנה אמו, והנה אם קנה חלב אולי יש בו בחלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. והנה גם הישמעאלים מודים, כי אם יבושל הגדי בחלב אמו שהתולדות שלה, אז הוא יותר ערב. והכתוב דיבר על ההוה.
והנה הקדמונים ז"ל החמירו להסיר כל ספק ואסרו בשר בחלב, והשם שנתן להם חכמה, הוא יתן משכורתם שלמה...

ראב"ע, מתוך פרושו הקצר (הוצאת פליישער וינא תרפ"ו):

... ומנהג המחבר החלב מצאנו שיחבר חלב זאת עם זאת, כי חלב גדי אחת מעט הוא, והקונה לא ידע חלב כל שה ושה, על כן הוא אסור לאכול גדי קטן עם כל חלב. והזכיר הכתוב הקטן, כי ממנו נלמד על הגדול, כי הכתוב דיבר על נמצא ברוב, כי בשר כבש עם חלב לא יתערב היטב. והנה מה שהעתיקו קדמונינו שאסור כל בשר בחלב הוא האמת, וכן (שמות כ"ב ל') "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" – דיבר הכתוב על הנמצא ברוב, כי החיות הטורפות הם בשדה, ומשפטם הטרוף בעיר ובבית אחד הוא, וכן "מקרה לילה" (דברים כ"ג י"א) וכן (ויקרא י"ז י"ג) "אשר יצוד ציד חיה".

פסוק י"ט

"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"

הרמב"ם, מורה נבוכים חלק ג' מ"ח:

ואמנם איסור בשר בחלב עם היותו מזון עב מאד בלא ספק ומוליד מילוי רב, אין רחוק אצלי שיש בו ריח ע"ז. אולי כך היו עושים בעבודה מעבודותיה או בחג מחגיהם. וממה שמחזק זה אצלי זכר אותו התורה שני פעמים, תחילה מה שצוותה עליו עם מצוות החג "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך" , כאלו אמר: בעת חגיכם ובואכם לפני לא תבשל מה שתבשל שם על דרך פלוני, כמו שהיו הם עושים. זהו הטעם החזק אצלי בענין. ואמנם לא ראיתי זה כתוב במה שראיתיה מספר הצאב"ה.*

-----------------------------------------------------------------------------------

  *לדבריו האחרונים מעיר קאסוטו:

לא היתה בידו (=בידי הרמב"ם) הוכחה לכך, שבאמת כך נהגו הגויים. עכשיו ידוע לנו מתוך כתבי אוגרית שדוקא בטקסי חגים השייכים לענין פוריות האדמה היו הכנענים מכינים תבשיל מעין זה. בשוח האוגרית "על האלים הנעימים והיפים" כתוב: (בתרגום לעברית) בשל גדי בחלב, טלה בחמאה.