הבארות והברית

רמב"ן:

ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: וסיפר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה. אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דברי עתיד: כי באר מים ירמוז לבית אלוקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר "באר מים חיים", כמו שאמר (ירמיה י"ז י"ג) "מקור מים חיים את ה'". וקרא הראשון "עשק", ירמוז לבית הראשון, אשר התעסקו עמנו ועשו אתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות, עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה "שטנה'", שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני, שקרא אותו בשמו שכתוב בו (עזרא ד, ו') "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם". וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלינו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא "רחובות", הוא הבית שעתיד להיבנות במהרה בימינו, והוא ייעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים י"ט ח') "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע...", שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מ"א ז') "ורחבה ונסבה למעלה למעלה". "ופרינו בארץ", שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.

אברבנאל:

...ואמנם לקיים מה שנאמר לו עוד "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", סיפר הכתוב עניין הבארות ויציאתו מגרר, ומה שהלך אליו אבימלך לבקש אהבתו כאלו הוא היה אדוני הארץ, והסתכל בסיפור הזה, איך יורה על זה השורש: כי הנה זכר הכתוב טעם היות "כל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם בימיו סתמום פלשתים", כדי שלא ייהנו מהם רועי יצחק וילכו משם לחסרון המים; ומלבד זה אמר אבימלך ליצחק "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד", רוצה לומר שלרוב מקנהו לא היה מקום למקנה הארץ, הנה יצחק הלך משם, אבל לא נתרחק מן העיר, כי ישב ב"נחל גרר" סמוך לעיר ולא כמו שכתב רש"י, כי לאחר שלגרר נתייחד נראה שהיה קרוב אליה, אבל ישב שם על כורחם, ולא עוד אלא ששב וחפר הבארות אשר חפר אברהם וסיתמום פלשתים, וכדי להשתחרר עליהם יותר, קרא להם השמות שקרא להם אביו, להודיע שלא היו חדשים, אבל היה פותח הבארות אשר כבר סיתמום, וקורא להם בשמותם, שבכוח ידו היה עושה זה. וגם חפרו ומצאו באר מים חיים... ואף על פי שרועי גרר רבו על אותו באר... הנה עם כל זה נשאר הבאר ההוא עם רועי יצחק... וכן חפרו באר אחרת ועם שגם כן רבו עליו נשאר עמו וקראהו שטנה לשנאתם אותו; עד שכאשר חפרו הבאר השלישית לא רבו עליה, ולכן קרא שמה 'רחובות' כי אמר יצחק: "הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". כלומר: אף על פי ששלחוני מאתם, בעל כורחם ירחיב לנו ה' בארץ הזאת.
וזה טעם כל הסיפור הזה שנכתב כאן, שלא מצא בו הרמב"ן תועלת ולא כבוד ליצחק ונכנס לבארו על דרך הצורה לבית קודשנו ותפארתנו. ולדעתי יש כבוד גדול ליצחק ולכן נכתב פה.
ולפי שכל הדברים עשה יצחק בגודל לבב, כאילו הוא היה אדון הארץ, לכן בבואו לבאר שבע נראה אליו ה' והבטיחו "אנכי אלוקי אברהם אביך אל תירא" רוצה לומר: אני שנתתי לאברהם אביך כוח לנצח את המלכים, ואני הנותן לך כוח לעשות חיל, ולכן לא תירא מאנשי גרר ולא מעניין הבארות שעשית, כי אתך אנכי בכל אשר תעשה...

עקדת יצחק, שער שלושה ועשרים.י"ג:

ויזרע יצחק: יאמר שכבר נשתדל יצחק בעבודת האדמה והצליח מאד ויקנאו בו פלשתים, כסבורים שהיתה הצלחתו על ידי משא ומתן עם אנשי הארץ, שזה נהנה ואלו חסרים, עד שאמר לו "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד", ירצה שעצמת במה שאתה נהנה ומשתעבד מאנשי הארץ יותר ממנו עם היותנו אדוני הארץ.

פסוק כ"ט

"אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב"

ר' שלמה דובנא, "הבאור", בראשית כ"א כ"ג:

ד"ה אם תשקור לי: מלת "אם"... באה ברוב מקומות השבועה: "אם תשקור לי" (שמואל א', ג' י"ד), "אם יתכפר עוון בית עלי" (תהלים פ"ט ל"ו), "אחת נשבעתי בקודשי אם לדוד אכזב"; וביאורה בכל מקום שתבוא על השבועה כמו "שלא", כן (במדבר י"ב ל') "אם אתם תבואו אל הארץ" – שלא תבואו אל הארץ, וכן תרגם אונקלוס פה "דלא תשקר".

פסוק כ"ט

"כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב"

בראשית רבה ס"ד י' (לפסוק דלעיל):

בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה (רומי) שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס (=שני אחים שנהרגו אחר כך על קידוש ה' בלוד) טרפיזין (=שולחנות) מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צורכם. הלכו הכותים הללו ואמרו: "ידע המלך, אשר אם עיר מרדנית זו תתבנה וחומותיה תתבצרנה – 'מנדה בלו והלך (מס רכוש, מס גלגולת) לא יתנון'" (עזרא ד' י"ג). אמר להם: "מה אעשה, כבר גזרתי" אמרו לו: "שלח אמור להם: או שישנו מקומו של הבית או שיוסיפו עליו חמש אמות או שיפחתו – ומאליהם יחזרו בהם". והיה כל העם כנוס בבקעת בית רמון. כיון שהגיע כתב המלך, התחילו בוכים. ביקשו למרוד במלך. אמרו: "יעול חד בר נשא חכימא וישדך צבורא (וישקיט הצבור)". אמרו: "יעול ר' יהושע בן חנניה, דהוא אסכולוסטיקא דאורייתא" (מלומד בתורה).
נכנס ר' יהושע בן חנניה ודרש: ארי טרף טרף, עמד עצם בגרונו. אמר: "כל דמתי מפיק ליה (כל מי שיבוא ויוציאו) אנא יהיב ליה אגרא (=אתן לו שכר)". בא קורא מצרי שמקורו ארוך, נתן מקורו לתוך פיו של אריה, והוציא את העצם. אמר לארי: "תן לי שכרי". אמר לו הארי: "לך והיה משתבח: נכנסתי לפי הארי בשלום, ויצאתי בשלום – ואין לך שכר גדול מזה". כך: דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום (תרגום מארמית).

רמב"ן:

וטעם לא נגענוך: שלא נפתה לבנו על אשתך ליגע באחד מכם, כלשון (כ"ו י"א) "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת", "ועשינו עמך רק טוב" – לשמור את כל אשר לך בצוותינו את העם להישמר מכם.

ר' שלמה דובנא, "הביאור":

...הקנאה לא היתה רק מאנשי הארץ, והמלך וכסאו נקי, וגם שרי המלך הקרובים אליו, כמו פיכול לא קינאו אותו, ולכן כתוב: "ויקנאו אותו פלשתים"; והמלך בראותו קנאת העם כי רב הוא נתיירא פן בקנאתם באש עברתם ימרדו גם במלך ויעשו רעה עם יצחק, ולכן לטובת יצחק אמר לו: "לך מעמנו", ולא אמר לו "לך מארצנו", כי לא שילחו מארצו, רק מעיר המלוכה, שלא יראוהו המקנאים ותישכח קנאתם מלבם.

רמב"ן:

ד"ה אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך: יאמר, אם תעשה עמנו רעה, כמו שאנחנו לא נגענוך, אתה עתה ברוך ה' ואין לאל ידינו לעשות עמך רע, אבל ישתנה העת בעבור החמס שאתה עושה ותצטרך לשוב אל ארצנו ונשיב לך גמול.

רשב"ם:

אתה עתה ברוך ה' כמו כן כרות ברית עמנו ושילחתנו בשלום כמו שעשינו לך אתה, שאתה ברוך ה', דוגמת "בוא אתה ברוך ה'" שכתוב בלבן, וכן עשה יצחק, וילכו מאיתו בשלום.

 אברבנאל:

"לא נגענוך ונשלחך בשלום" רוצה לומר שלא לקחנו דבר מכל אשר לך, אבל שלחנוך בשלום וגם עשינו עמך טוב, כי אין ספק שעתה אתה ברוך ה' יותר ממה שהיית כשבאת לארצנו; וזה מוכיח שקיבלת הנאה והטבה בארץ הזאת עם היותה מאת אלוקים, ולכן אין ראוי שתעשה רעה עם הארץ אשר גרת בה ונתברכת בתוכה.