גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

נזירות

ב.

סמיכות פרשיות - שאלות ברש"י

ג.

טעם הקרבן

ד.

שאלה בדקדוק - שאלות ברש"י

פרשת נשא
שנת תש"ל

פרשת נזיר

במדבר פרק ו, פסוקים א - כא

א.  נזירות

פסוק י"א

"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"

רש"י:

ד"ה מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת. ר' אליעזר הקפר אומר: שציער עצמו מן היין.

תענית יא ע"א:

אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כהאי תנא דתניא: רבי אליעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש"? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא – שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר - על אחת כמה וכמה!
ר' אליעזר אומר: נקרא קדוש שנאמר (ב') "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו". ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש; המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה... ולר' אלעזר – הא נקרא חוטא? ההוא דסאיב נפשי

(רש"י:

פשט הכתוב – "מאשר חטא על הנפש" – על שנטמא במת.)

ר' יוסף אבן כספי:

ד"ה מאשר חטא על הנפש: איך יובן זה? רק על מה שקדם זכרו (פסוק ט') "וכי ימות מת עליו". והחטאים במינים שונים, אם במזיד ואם בשוגג, דכתיב (משלי י"ב כ"א) "לא יאונה לצדיק כל אוון", היפך (שמות כ"א י"ג) "והאלוקים אינה לידו". והנה על קרבנותיו ביום מלאת לו ימי נזרו לא נאמר "מאשר חטא על הנפש"; והביאור בזה מוֹתר!

אברבנאל:

אבל אם ימות על הנזיר מת פתע פתאום, רוצה לומר במקרה פתאומי, כגון שנהרג או נחנק לפניו; או שנכנס הנזיר באוהל שהיה שם מת, והוא לא ידעו, ובזה טימא ראש נזרו, הנה אז ישב בטומאתו שבעת ימים, וביום השביעי יגלח שער ראשו, כשהוא כבר נטהר... וביום השמיני יביא את קרבנו "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" – רוצה לומר מאשר חטא על נפש המת. או יהיה פירושו על נפשו של הנזיר שהיתה בפרישותה ודבוקה, והוא חטא עליה כשיפסיקה ממנו, כי היה לו להיזהר על זה יותר, ולא יחטא, כי (משלי י"ב כ"א) "לא יאונה לצדיק כל אוון". וזה הפירוש האמיתי בדרך הפשט ולא כדברי ר' ישמעאל (כנראה טעות וצריך להיות ר' אליעזר הקפר) שדרש: "מאשר חטא על הנפש" שציער עצמו בנזירותו מן היין, כי הנה לפי פירושו היה ראוי לומר...

1.

מה הן שתי ההערכות של נזירות המתבטאות בפירושים אלה, ואיזו מהן מסכימה עם דעת הרמב"ן (שהובאה בדברי רבנו בחיי בשאלה ג)?

2.

מה ההבדל בפירוש המלה "נפש" בפסוקנו בין שני הפירושים שבגמרא תענית?

3.

כיצד אפשר לדחות את דעת ר' אליעזר הקפר, על פי הכתובים עצמם (וכדברי אברבנאל 'כי הנה לפי פירושו היה ראוי לומר...').

4.

השווה לדברי ר' אליעזר הקפר את דברי הרמ"א, "תורת העולה" פרק ע':

...כמו שאמר הרמב"ם כי רפואת הנפש כרפואת הגוף... צריך להדריך עצמו בהיפך מידותיו הרעות עד שיעמוד על המיצוע במידות (=בדרך האמצעית) שהוא הטוב בכל דבר... וזה עניין הנזיר, כי אם נזור מטעם שראה שנטה אל תאוות העולם, צריך להפריש עצמו אל קצה האחרון השני בהרחקה גדולה – עד שירגיל עצמו לעמוד אחר כך בדרך המיצוע. ולפיכך אמרה התורה "קדוש יהיה" (ה'), כי עיקר קדושתו של נזיר יהיה לעתיד אחר השלמת ימי נזרו, שיעמוד אז בעניין מיצוע, לא בשעת נזרו, שאז חטא ולזה נאמר (י"א) "וכיפר עליו מאשר חטא..." כי הרחקת הנזיר הוא רע מצד עצמו, מאחר שכל הקצוות רעות; ולא נצטווה עליו הנזיר אלא לתכלית טוב, שיעמוד על המיצוע.

מה היא הקושיה שאפשר להקשות על דברי ר' אליעזר הקפר, המתיישבת בדברי תורת העולה?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר