מעמד הברכה והקללה

עיין גם גיליון כי-תבוא שנה ראשונה: תש"ב

פסוק ג'

"וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ 
לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ"

ראב"ע:

ד"ה למען: כי ה' יעזרך אם החילות לשמור מצוותיו, וזאת המצוה הראשונה לביאתם, לבנות להם מזבח חדש להודות לה' שהחלו להיותם בארץ.

רמב"ן:

ד"ה למען אשר תבוא אל הארץ: אמר ר' אברהם (ומביא דברי ראב"ע הנ"ל) ולפי דעתי "למען אשר תבוא" רמז לכל דברי התורה, יאמר, שתכתב על האבנים כל דברי התורה בעברך בירדן מיד, למען אשר באת אל הארץ, כי בעבור התורה באת שמה.
וכן (דברים ה' י"ד-ט"ו) "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית" – ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית.

או טעמו: תכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון, למען אשר תבוא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם, בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצוותיה.

והשווה רמב"ן, דברים ח' ה':

ד"ה לאמור: ...אמר כאן "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית" לבאר, כי הוא יצוה במנוחת העבד כמוך, בעבור שהיית עבד והניח לך השם, וגם אתה תניח לעבדך, והנה טעמו כשינוח עבדך ואמתך כמוך תזכור כי עבד היית וגו'.

פסוק י"ד

"וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם"

ירושלמי, סוטה פ"ז ה"ב:

"קול רם". מהו קול רם? מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהם.

פסוקים י"ד-כ"ו

לפסוקים אלה מקשה אברבנאל:

מה נשתנו י"ב מצוות האלה שניתנו בהכרתות ההם בברכות ובקללות בהר גריזים ובהר עיבל משאר המצוות כולן? הנה לא היו יותר חמורות בכללותם מזולתם! לפי שעם היות הארור הראשון על עבודה זרה והאחרון "אשר לא יקים את דברי התורה" נכוחים למעמד ההוא, להיות הראשון שקול נגד כל העבירות והאחרון כולל כל התורה ומצותיה כולם, הנה העשרה שבאו באמצע, מי יתן וידעתי למה יוחדו לברך ולקלל עליהם יותר מכל שאר העבירות, ולמה זכר כאן קצת מהעריות מבלתי קצתם? וגם יקשה מאד הארור האחרון: ארור אשר לא יקיים וכו', כי הנה מי שישאר לו שלא קיים אחת מתרי"ג מצוות, תקולל חלקתו בארץ?

גם ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים (בגרמנית) מעיר:

קשה מאד לגלות הטעם, למה נתנו ארורים דוקא בחטאים אלה ולא באחרים?

פסוק י"ח

"אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ"

רש"י:

ד"ה משגה עור: הסומא בדבר ומשיאו עצה רעה.

השווה לדבריו אלה:

רש"י, ויקרא י"ט י"ד:

ד"ה ולפני עור לא תתן מכשול: לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר: "מכור שדך וקח לך חמור" ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו.

פסוק כ"ה

"אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי"

העמק דבר:

שרואה את חברו מכה נפש ויהיה בידו למחות עליו ולא לעמוד על דם המוכה – והוא לוקח שוחד כדי שיעלים עין ולא יראה את הנעשה – הוא בארור.