הפטרה

מהו הפסוק בהפטרתנו אשר לו קרבת תוכן ולשון לאחד הפסוקים של פרשת נצבים?

מהי השפעת הפטרתנו על שירה שנתקבלה בסידור תפילותינו?

פרק ס"א פסוק י'

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּא-לֹהַי"

שיר השירים רבה פרשה א':

"נגילה ונשמחה בך": ...אמר רב אידי מעשה באשה אחת בצידון, ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, אתון (=באו) גבי ר' שמעון בן יוחאי, בעיין למשתבקיא דין מדין (=רצו להפרד זה מזה). אמר להם (=ר' שמעון בן יוחאי): חייכם כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כן אין אתם מתפרשים אלא במאכל ובמשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה ושיכרתו יותר מדאי. כיון שנתישבה דעתו עליו, אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך". מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא".
בחצי הלילה ננער משנתו, כיון דפג יינו, אמר לה: "בתי, היכן אני נתון?" אמרה ליה: "בבית אבא". אמר לה: "מה לי לבית אביך?!" אמרה ליה: "ולא כך אמרת לי בערב: 'כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך'?! אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך". הלכו להם אצל ר' שמעון בן יוחאי ועמד להתפלל עליהם ונפקדו...
והרי דברים קל וחומר: מה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו: 'אין לי חפץ בעולם טוב ממך' נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים: 'אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה' על אחת כמה וכמה! – הוי: "נגילה ונשמחה בך".
למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים. ובאו ואמרו לה: "באו בניך!" אמרה: "מה איכפת לי? תשמחנה כלותי". כיון שבאו חתניה, אמרו לה: "באו חתניך", אמרה: "מה איכפת לי? תשמחנה בנותי". אמרו לה: "בא המלך, בעלך!" אמרה: "האי חדותא שלמה (=שמחה שלמה), חדו על חדו" (=חדוה על חדוה).
כך לעתיד לבוא באין הנביאים ואומרים לירושלם (ישעיהו ס' ד') "בניך מרחוק יבואו". והיא אומרת להם: "מה איכפת לי?" – (ישעיה שם) "ובנותיך על צד תאמנה!" אמרה: "מה איכפת לי?" כיון שאמרו לה (זכריה ט' ט') "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע", אמרה: "הא חדותא שלמה", דכתיב (זכריה שם): "גילי מאד בת ציון...". באותה שעה היא אומרת: "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוהי".

פסיקתא דרב כהנה, פסקא כ"ב:

שוש אשיש...: למטרונה שהלך בעלה ... כנ"ל: כך, הנביאים אומרים לירושלם (ישעיהו ס' ד'): "בניך מרחוק יבואו" והיא אומרת להם (תהלים מ"ח י"ב): "ישמח הר ציון". – "בנותיך על צד תאמנה", והיא אומרת להם (תהלים שם): "תגלנה בנות יהודה". וכיון שהם אומרים לה (זכריה ט' ט') "הנה מלכך יבוא לך" היא אומרת להם: בא חדו חדו שלמה! שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי.

פרק ס"ב פסוק י'

"עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם
סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים"

ילקוט שמעוני תק"ו:

"סולו סולו המסילה" אומרים ישראל לפני הקב"ה: "אתה יודע כוחו של היצר הרע, שהוא קשה!" אמר הקב"ה: "היו מסקלין אותו בעולם הזה קמעא קמעא, שנאמר "סולו סולו המסילה, סקלו מאבן" ולעתיד לבוא אני עוקרו, שנאמר (יחזקאל ל"ו) "והסירותי את לב האבן".

רש"י:

ד"ה סקלו מאבן: סקלו המסילה והשליכו אבני מכשול לצדדים.

ד"ה מאבן: מהיות שם אבן וכנגד יצר הרע הוא אומר. ויש עוד לפותרו על תיקון הדרכים לקיבוץ גלויות.

והשווה רש"י, ישעיה נ"ז י"ד:

ד"ה סולו סולו: כבשו מסילה סלולה, פנו יצר הרע מדרכיכם.

ד"ה הרימו מכשול: סלקו אבנים, שאתם נכשלים רגליכם בהם, הם הרהורי רשע.

רד"ק:

ד"ה סולו סולו: ...והכפל לחזק הענין. וענין "סולו" ו"מסילה" פרשנותו שם (נ"ז י"ד).

ד"ה הרימו נס על העמים: שיבשרו אותם בכל מקום שהם בגלות. וכל זה דרך משל: לא שירימו נס ויסקלו דרכים, אלא דרך משל, כאומר: פנו דרך לפלוני שבא, כי בהגיע עת הישועה יאמרו העמים לישראל: "שובו לארצכם", כאלו הרימו להם נס, כל כך תגלה הישועה לכל.

פרק ל' פסוק ט'

"וְהוֹתִירְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ
בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה 
כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ"

תרגום יונתן:

וישיירינכון ה' אלקכון לטבא דתצלתן
בכל עובדי ידיכון בולדא דמעיכון
ובולדא דבעירכון ובפירי ארעון לטבא...

פרק כ"ט פסוק י"ז

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט..."