קידוש וחילול ה'

פסוק ל"ב

"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

רש"י:

ד"ה ולא תחללו: ...ממשמע שנאמר "ולא תחללו" מה ת"ל: "ונקדשתי"? מסור עצמך וקדש שמו! יכול ביחיד? ת"ל "בתוך בני ישראל".
וכשהוא מוסר עצמו – ימסור על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס. שכן מצאנו בחנניה מישאל ועזריה, שלא מסרו עצמם על מנת הנס שנאמר (דניאל ג') והן לא ידיע להוא-לך מלכא וגו' מציל ולא מציל ידיע להוא לך וגו'.

יומא פ"ו ע"ב, (ע"פ גירסת עין יעקב):

(דברים ו') "ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהא שם שמים מתאהב על ידיך, שיהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ודיבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה – מה הבריות אומרות עליו? פלוני שלמד תורה – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה! ראיתם פלוני שלמד תורה – כמה יפים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו?!" עליו הכתוב אומר (ישעיה מ"ט): "עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
ובזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין דיבורו בנחת עם הבריות ואין מתנו ומקחו נאה בשוק, ואינו נושא ונותן באמונה – מה הבריות אומרות עליו? "אוי לפלוני שלמד תורה! אוי לו לאביו שלמדו תורה! אשרי בני אדם שלא למדו תורה! ראיתם פלוני שלמד תורה – כמה מכוערים מעשיו, כמה מקולקלים דרכיו!" עליו הכתוב אומר (יחזקאל ל"ו) "ויבואו אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם (=עליהם) עם ה' אלה ומארצו יצאו".

רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק חמישי הלכות א'-ד':

א. ...כיצד? כשיעמוד עכו"ם ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות התורה או יהרגהו – יעבור ואל יהרג שנאמר במצוות (ויקרא י"ח) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – ולא שימות בהם. ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.

ב. במה דברים אמורים? בשאר מצוות חוץ מעבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל שלש עברות אלו – אם יאמר לו: עבור על אחת מהן או תהרג – יהרג ואל יעבר.

ג. במה דברים אמורים? בזמן שהעכו"ם מתכוון להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אשה לבועלה או כיוצא בזה. אם התכוון להעבירו על המצוות בלבד, אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל – יעבור ואל יהרג. ואם אנסו להעבירו – בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה (=אחת) משאר מצוות בלבד.

ד. וכל הדברים האלה שלא בשעת הגזרה. אבל בשעת הגזרה – והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחבריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות - יהרג ואל יעבור... בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עכו"ם.

ה. כל מי שנאמר בו "יעבור ואל יהרג" ונהרג ולא עבר – הרי זה מתחייב בנפשו. וכל מי שנאמר בו "יהרג ואל יעבר" ונהרג ולא עבר – הרי זה קידש את השם, ואם היה בעשרה מישראל, הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ור' עקיבא וחבריו, ואלה הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתם, ועליהן נאמר (תהלים) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".
...וכל מי שנאמר בו "יהרג ואל יעבור" ועבר ולא נהרג, הרי זה מחלל את השם, ...ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים ובהתראה...
אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה – הנה הוא ככלב שב על קיאו.

רמב"ם, שם, הלכה י"א:

ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות – דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עברות, הרי זה חילל את השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו – ונמצאו המוכרים תובעים והוא מקיפן, או שירבה בשחוק ובאכילה ובשתיה אצל עמי הארץ וביניהם, או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס. וכיוצא בדברים אלה הכל לפי גדלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין.
וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורב עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולב; מכבד להם ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... ועושה בכל מעשיו לפני משורת הדין עד שימצאו הכל מקלסין אותו, ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו – הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר (ישעיה) "עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

ספר החינוך:

שנצטוינו לקדש השם שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל", כלומר, שנמסור נפשנו למות על קיום מצוות הדת. וכבר ביארו ז"ל מפי הקבלה ומן הכתוב באיזה ענין ובאיזו מצוה נצטוינו בזה. ואע"פ שכתוב בתורה (ויקרא י"ח) "וחי בהם" דמשמע – ולא שימות בהם, כבר קיבלו הם שלא נאמר במקרא זה בכל ענין ובכל עברה, ומפי הקבלה אנו חיים בכל דברי התורה. ובפירוש אמרו חז"ל כי ג' מצוות הם שחייב האדם שיהרג עליהם ואל יעבור עליהם לעולם, והם עבודה זרה... וכן גילוי עריות ושפיכות דמים, שאם יאמרו לו לאדם: "עבוד עבודה זרה או נהרגך" - יהרג ואל יעבדה. ואף על פי שלבו תמים באמונתו ביראת השם, אף על פי כן נצטוה שיהרג ואל יעשה המעשה הרע ההוא ולא יתן מקום אל המעביר (=הגוי האונס אותו) לחשוב שהוא כפר בשם יתברך. ולשון ספרי: "המוציא אתכם מארץ מצרים – על מנת כן הוצאתי אתכם, שתקדישו את שמי ברבים."
שורש מצוה זו (=טעמה) ידוע, כי האדם לא נברא רק (=אלא) לעבוד בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקב"ה.