לקראת הירידה השניה למצרים

השווה:

בן אמוזג, לדברי יהודה (מ"ג ט'):

מליצה זו יקרה עד מאד, להיותה מורה באצבע דבר שאינו מפורש בתורה, והוא: אין העונש זולת העוון, רק העוון הוא בעצמו העונש לפני המשפט האלוקי – ובמקום תשלום השכר והעונש, וזהו שאמר יהודה: " וחטאתי לך כל הימים".

פסוק ו'

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי.."

פסוק ח'

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה..."

פסוק י"א

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ..."

העמק דבר, פסוק ו':

ד"ה ויאמר ישראל: כתיב כאן שֵם ישראל, כי בא כאן ללמדם דעת לדורות הבאים אשר יהיו בגלות ויעמדו להיות נשפטים לפני אדונים, שלא לדבר יותר מהתשובה על השאלה.

העמק דבר, פסוק ח':

ד"ה אל ישראל: שאמר לו בלב נכון שאין לו פחד מכל אופני פחדים, באשר הוא בוטח בשם ישראל, "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים".

פסוק ו'

"לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח..."

אבן כספי, משנה כסף:

אין הה"א בכאן לתימה ולשאלה, וכן ה"א של "העולה היא למעלה" (קהלת ג' כ"א) פירשו לנו זה אנשי כנסת הגדולה, כי שמו תחתיו קמץ.

פסוק ט"ז

"כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם"

רבנו בחיי:

ד"ה בצהרים: זו היא שעת מאכל השרים והשופטים, שיש להם להתעסק בצרכי צבור, וכן הכתוב מגנה האוכלים בשחר...

פסוק י"ז

"וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף"

פסוק כ"ד

"וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף"

בראשית רבה פרשה צ"ב:

"ויגשו אל האיש וידברו אליו פתח הבית" – מלמד שהיה דוחפן לפנים והם דוחפין אותו לחוץ.

רש"י, פסוק כ"ד:

ד"ה ויבא האיש: הבאה אחר הבאה, לפי שהיו דוחפין אותו חוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כ"ג) "שלום לכם", נמשכו ובאו אחריו.

רשב"ם, פסוק י"ט:

ד"ה וידברו אליו פתח הבית: קודם שנכנסו.

בכור שור:

ד"ה פתח הבית: קודם שנכנסו לבית, שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואחר כך יודו, יאמרו: "על כרחכם הודיתם ולא מחמת נאמנות".

אור החיים, פסוק כ"ד:

ד"ה ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף: אמר כן שתי פעמים, להיות כי בפעם הראשונה נפסקה הכניסה, כי נתעכבו ועמדו פתח הבית, פירוש: קודם שיכנסו לבית.
והגם שאמר "ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף" הוא על דרך אומרו (בראשית כ"ח י') "וילך חרנה", שהכוונה היא ללכת לחרן, ולעולם עדיין לא נכנסו.
וטעם (=הדבר שלא נכנסו) שרצו לדבר עמו קודם על הכסף, לדעת ביאתם למה היא, אם לטובה אם לרעה, לדעת מה יעשה. ואחר תשובתו אליהם הוצרך פעם שנייה "ויבא האיש... ביתה יוסף".