גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שמן המאור ובגדי הקודש

ב.

ההסברים הסמליים להעלאת הנר

ג.

נמשלו ישראל לזית

הרחבות והכוונה לשימוש נכון בגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת תצוה
שנת תשכ"ד

הדלקת הנרות במנורה

שמות פרק כז, פסוקים כ - כא

א.  שמן המאור ובגדי הקודש

אברבנאל:

נראה מסגנון הפסוקים, שלא בא הכתוב כאן לצוות על שמן המאור ולהזהיר על הדלקת הנרות במנורה. אבל הייתה כוונתו הראשונה לצוות על בגדי הקודש המיוחדים לכהני ה', ולכן אמר הוא יתברך למשה: "ואתה תצוה" רוצה לומר: אתה עתיד לצוות אל בני ישראל שיקחו אליך שמן זית זך ובאהל מועד מחוץ לפרכת "יערוך אותו אהרן ובניו חוקת עולם לדורותם", כי לא יעבוד העבודה ההיא אלא כהני ה', ומפני זה צריך שתקריב אליך את אהרן אחיך ואת בניו לכהנו לי, שאינו מן הראוי שיבואו שם בבגדי הדיוט לעבוד העבודה הקדושה ההיא. ומפני זה ראוי שתתעסק בעשיית הבגדים הראויים להם.
הנה אם כן לא באה במקום הזה מצוות הדלקת הנרות מכוונת לעצמה, אלא לספר הצורך למעשה הבגדים לאהרן ובניו, יען וביען הם יכנסו ערב ובוקר לפני ה' בהיכל הקודש להדליק את הנרות.
... ולא נאמרה (המצווה) כאן אלא על דרך הקדמת ידיעה להודעת הסיבה לעניין בגדי אהרן ובניו. לכן אמר "ואתה תצוה" כאילו אמר: ובעבור שאתה תצווה בהדלקת הנרות שיעשו אהרן ובניו בהיכל ה' בכל היום, לכן צריך שתיחס אותם לכהונה ותלבישם בגדי ישע.

המלבי"ם:

פסוקי פרשה זו (כ"ז כ' – כ"א) הם הקדמה למלאכת הבגדים וקודמות אליהם, וכן הוא האמת, שלפי מה שנבאר, שעיקר צווי לבישת הבגדים המקודשים ירמוז אל טהרת המדות והדעות שהם בגדי הנפש, צריך לצרף אליה את השמן הקדוש, כמו שאמר קהלת (ט' ט') "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר" ורצה לומר: בגדי הנפש שהם מדותיה ותכונותיה יהיו לבנים מכל חלאה ושמצה, ושמן אל יחסר מעל ראשו, וזהו כמו שאמר הבדרש"י (הוא ר' ידעיה הפניני בספרו "בחינת עולם" פרק ט"ז):
"התורה והאדם – חיבורם נר אלוקים בארץ: התורה היא להב המתפרד משביב היושבי בשמים, והאדם בשני חלקיו (גופו ונשמתו) אבוקה שואבת אורו: גוו - פתילה נפתלת ונשמתו – שמן זית זך, בהצמדם ובהתלכדם (של האבוקה והלהב) יתמלא הבית כולו אורה".
ואמנם לא כל אדם זוכה לשמן הזך המוכן להדליק בו אור אלוהי להאיר אור במקדשו, כי בהיות השמן עכור ומלא שמרים, רצה לומר שנשמתו לא הוטהרה ולא הוכנה, אל אור התורה וזיו השכינה או בהיות הפתילה מן הפתילות שאין מדליקין בהן, אז ידעך נרו באישון חושך, לבד הנפש המוכנה לקבל התורה והחכמה היא המביאה אל מקדשה שמן זית זך, כי ה' יאיר נרו על ראשה, כמו שאמר (תהילים י"ח) "כי אתה תאיר נרי".
ובאשר ציור המקדש היה כאילו התאחדו שם כל ישראל כאיש אחד, וכל ענייני המקדש ועבודתו היה להשכין שם אור ה' ושכינת זהרו, ציוה אל הגוף הכללי שהם בני ישראל, שיביאו אל משה שמן זית זך שהוא יטהר נשמתם שיהיה מוכן למאור. ואז באמצעות משה, שהוא הוריד את התורה ואור אלוקים לארץ, יעלה את המנורה, שהיא כלל נשמת ישראל, "להעלות נר תמיד".

1.

מהי השאלה המשותפת שאותה מנסים ליישב שני הפרשנים?

2.

מהו ההבדל העקרוני בין שתי תשובותיהם? (שים לב בייחוד למובא מתוך ספר "בחינת עולם" – במה עשויים דברים אלה לענות לשאלה?)

3.

מהי התמיהה הלשונית שמיישב אותה האברבנאל?

4.

היכן בנביאים וכתובים יש למצוא סיוע לדברי המלבי"ם "שעיקר לבישת הבגדים ירמוז אל הדעות והמדות שהם בגדי הנפש"?

5.

מהי התמיהה בפסוק כ' אותה מיישב המלבי"ם בדבריו האחרונים?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר