קרבן מנחה

פסוק א'

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'"

העמק דבר:

ד"ה ונפש כי תקריב: לשון נפש מלמדנו דמנחה בא לרצות על הנפש... אכן לא נתבאר על איזה דבר הוא בא, ונראה שבא להשיג כפרה וריצוי על השחתת הנפש במידות. משום הכא אמר דוד לשאול (שמואל א' כ"ו) "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה", פירושו: הסיתך בי על ידי מחלה של מידת העיצבון והכעס – ירח מנחה להסיר מחלה זו ממך. ובמלאכי (ב' י"ג) כתוב: "וזאת שנית תעשו: כַּסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם", שעשו מחמת תאוה לנשים יפות מנשותיהם רעה עם הנשים שלא כדין, והביאו מנחה לכפרה, ואמר הנביא, שדמעת העשוקה (=אשתו שעשה לה רעה, שבגד בה) מכסה את המזבח מבלי יניח לפנות אל המנחה, שתעלה לרצון. ומשום זה אמר משה רבנו (במדבר ט"ז ט"ו) "אל תפן אל מנחתם"... באשר השחתת המידות בא על ידי קלקול אחת המידות, כמו מרה שחורה אם מתגברת, מולידה עצבון...

העמק דבר, במדבר ט"ז ט"ו:

ובזה יפורש יפה מקרא ישעיה א' (פסוק י"ג) "לא תוסיפו הביא מנחת שוא", שאין לו משמעות. ולדברינו הפירוש שמביאים על מה שעושים שלא כראוי כאילו בא להם מחמת קלקול המרה, שהיא מביאה אותם לידי מעשים אלו, ובאמת הם עושים בשאט-נפש, בלא הסתת הטבע המקולקל – ואם כן – הרי זה מנחת שוא.

פסוק א'

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה"

השווה:

 בראשית ל"ב י"ד           

"וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"

בראשית מ"ג י"א           

"קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ... וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה"

שמואל א', י' כ"ז    

"וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה"

מלכים ב', ח' ח'            

"קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ"

לעומת:

  בראשית מ"ג ל"ד         

"וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן..."

שמואל ב', י"א ח'           

"וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ"

ירמיהו מ' ה'             

"וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת"

פסוק י"ג

"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח
וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ
עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

ראב"ע:

ד"ה ברית אלוקיך: הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יֵאכל, כי הוא דרך ביזיון.

ראב"ע, במדבר י"ח י"ט:

ד"ה ברית מלח עולם: ברית כרותה מגזרת (תהלים ק"ז ל"ד) "ארץ פרי – למלחה" ומקום המלח כמו נכרת, שלא עלה בו צמח כלל. וכן (דברים כ"ט כ"ב) "גפרית ומלח שריפה כל ארצה".

פסוק י"ג

"וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ"

ר' נפתלי הירץ ויזל, (ביאור):

ד"ה ברית אלוקיך: ...אבל "ברית אלוקיך" הוא לדעתי ברית עולם בששת ימי בראשית, כי אז נתן ה' חוק לכל דבר. עליו נאמר (ירמיה ל"ג נ"ה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". ולנח אמר (בראשית ו' י"ח) "והקימותי את בריתי אתך", שבו יקים בריתו ברית עולם, שלא יאבדו המינים כולם במבול, שלכל אחד נכרת ברית והיא חוקו וטבעו לעד לעולם, ו"ברית מלח" הוא שיתקיים, לא יבאיש ולא יתליע, גם בו יישמרו כל מיני מזון מהיבאש. ואין כמוהו בעניין זה בכל המזונות שתחת השמש.
וגזרת ה' היא שיותן ממנו (=מן המלח) על כל הקרבנות העולות למזבח, להורות על הקיום.
ולפי שנכרת ברית למלח שיתקיים, לכן כל קיום עולם שתחת השמש נמשל לברית מלח, כמו הכהונה שניתנה לזרע אהרן עד עולם, אמר (במדבר י"ח י"ט) "ברית מלח עולם היא". וכן המלכות שניתנה לדוד ולזרעו עד עולם, נאמר (דה"י ב', י"ג ה') "ה' אלוקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח".
והתבונן שאמר כאן "ברית אלוקיך", ובכל הפרשה לא נזכר שם "אלוקים", לפי...

שד"ל:

ד"ה מלח ברית אלוקיך: עד היום הזה נשיאי הערביים, כשכורתים ברית מביאים כלי של מלח ואוכלים יחד פת במלח. והנה זה היה מנהג ידוע בימי קדם בארצות המזרח שהברית נכרת במלח.
ואמנם כל קרבן הוא לרצות ולפייס האל ולהביאו עמנו בברית, ולפיכך צוה לתת מלח בכל קרבן וקרא לאותו מלח – "מלח ברית אלוקיך", כי בו אתה כורת ברית עם אלוקיך.

פסוק י"ג

"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח... עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת:

סוף הפסוק טעם לראשיתו להקריב על מזבח ה' דבר ההגון ונהוג לשולחן בשר ודם, כי לא ישימו על שולחן הדיוט זבח אין בו מלח. על כן ציוה ה' "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח", הואיל וגם על כל קרבנך ומאכל שולחנך תקריב מלח.

פסוק י"ג

"וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר ג' פרק מ"ו:

...כבר אמרה תורה – כפי שפירש אונקלוס, שהמצריים היו עובדים למזל טלה, ומפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן... ושחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי עבודה זרה, וכולם היו מגדילים זה המין מאוד – ולזה תמצא אישי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל – ...ובעבור שמחה זכר אלה הדעות, אשר אינן אמיתיות, ציוונו להקריב אלו המינים "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם", עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי – בו יתקרבו אל ה' ובמעשה ההוא יכופרו העוונות.
כן מרפאים הרעות אשר הם חליי הנפש האנושי בהיפך אשר בקצה האחרון... ומפני שעובדי עבודה זרה לא היו מקריבים לחם אלא שאור, והיו בוחרים להקריב העניינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותיהם מלח, מפני זה הזהיר השם מהקריב כל שאור וכל דבש וציוה בהתמדת המלח...