פסח

פסוק א'

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית... בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר"

פסוק ב'

"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ"

רש"י:

ד"ה בחדש הראשון: פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.

פסוק א'

"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן"

רמב"ן:

מכאן אמרו חכמים (ספרי, לפסוקנו, פסחים ו' ע"ב) "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
וטעם האיחור הזה היה כי כאשר בא הספר הזה הרביעי להזכיר המצוות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה להשלים עניין אהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר, והזכיר תחילה הדגלים ומקום האוהל ומעמד משרתיו ותיקון המשמרות למשאו לכל עבודת האוהל. והזכיר קרבנות הנשיאים, שהביאו העגלות אשר ישאו אותם בהן כל עת היותם במדבר, והשלים קרבנותם בחנוכת המזבח, שהיה באחד בניסן או לאחר מכן; ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצוות הפסח.

אברבנאל:

אם היו הפרשיות של התורה כתובות בסדר זמניהם, היה ראוי שתהיה כתובה זאת הפרשה קודם ענין העם וענייני הלויים, כיוון שהיא הייתה בי"ד לחודש הראשון בערב פסח, כאשר שאלו הטמאים לנפש אדם "למה נגרע..." ומנין העם וענין הלויים היו בחודש השני, ומכאן אמרו חז"ל: "אין מוקדם או מאוחר בתורה". והרמב"ן נתן טעם בזה האיחור... (ומביא דבריו דלעיל...) ואין דבריו אלה נכונים בעיני.
אבל אמיתת זה העניין הוא, שרצתה התורה לספר מה שנעשה בהיותם בהר סיני בספרים הקודמים (שמות ויקרא) ובספר הרביעי בא לספר מה שנעשה אחר כך בשנה השנית בחודש השני משם והלאה. ולכך זכר ראשונה מנין העם, שהיה בחודש השני מן השנה השנית, ואחר כך עניין הלויים ולקיחתם תחת הבכורות, שהיה גם כן באותו חודש שני אחר מניין העם, ועניין הדגלים ומשמרות הלויים ומשאם, שכל זה נתקן וסודר בחודש השני ההוא, ואחר כך חנוכת המזבח מהנשיאים שהיה גם כן אחרי מניין העם.
והמשיך לזה מדרגת משה רבנו במקום נבואתו ומדרגת אהרן בחכמתו ובמקומו המיוחד אליו ולזרעו וטהרת הלויים וחינוכם ומקום עבודתם, וזכר אחר כל זה ענין אחר שנעשה באותו חודש השני מהשנה השנית והוא שעשו ישראל את הפסח במועדו, שהיה בחודש ניסן, ושהיו אנשים שהיו טמאים לנפש אדם, וציוה יתברך שיעשו פסח שני בחודש השני. הנה אם כן – נכתב כאן הסיפור הזה להודיע, שבחודש השני ההוא ציוה יתברך לעשות פסח שני לטעמים ההם, ולא היה אם כן בזה דבר מוקדם ומאוחר, אשר לא כסדר, כי עם היות טומאתם אשר סבבה הדבר הזה בחודש הראשון, הנה מצוות הפסח השני שנתחדשה עתה, היה שיעשוהו בחודש השני, ולא בא אם כן הכתוב הזה להודיענו שציוה ה' שיעשו הפסח במועדו, אבל היה זה הקדמת ידיעה, שלפי שציוה יתברך בזמן החג שיעשו את הפסח וקרה שהיו שם אנשים טמאים לנפש אדם, בא עליו הדבור שיעשו את הפסח בחודש השני; וזהו החידוש שנתחדש בחודש השני ההוא, אשר בעבורו נכתב אותו הסיפור במקום הזה.

פסוק ב'

"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ"

ספורנו:

מלבד מה שעשו בשמיני למילואים וחנוכת הנשיאים יעשו גם כן את הפסח, שלא יפטרו ממנו בשביל שמחת המצווה שקיימו, כמו שקרה בבניין בית ראשון, שספרו חז"ל שביטל שלמה את יום הכיפורים בשמחת חנוכת הבית.

פסוק ו'

"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא"

ספרי:

"ויקרבו לפני משה ולפני אהרן" – אפשר משה לא היה יודע, אהרן היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה.
אבא חנן אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש באו ועמדו לפניהם.

רש"י: 

ד"ה לפני משה ולפני אהרן: כששניהם יושבים בבית המדרש באו ושאלום, ולא יתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע – אהרן מניין לו?!          

השווה לדבריהם:

פרק כ"ז פסוק ב'

"וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"

ספרי:

אם משה לא היה יודע – אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו. דברי ר' יאשיה.
אבא חנן היה אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם.

רש"י:

ד"ה לפני משה: ואחר כך לפני אלעזר?! אפשר אם משה לא ידע, אלעזר יודע?! אלא סרס המקרא ודרשהו. דברי ר' יאשיה.
אבא חנן משום ר' אליעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים ועמדו לפני כולם.

פסוק ז'

"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו"

ספרי:

מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצוות.

פסוק י"ג

"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא..."

ראב"ע:

ד"ה ובדרך לא היה: או בדרך, וכן (שמות כ"א ט"ו) "ומכה אביו ואמו".

הבאור:

ד"ה ובדרך: (אחרי הביאו דברי הראב"ע) רבים טעו בפירושו לחשוב שדעת הראב"ע, שהוי"ו של "ובדרך" היא וי"ו מחלקת, ואין זה אמת, אבל דעתו להורות קריאת וי"ו החיבור לפני אותיות בומ"ף, שאינה בשווא אלא בשורוק גדול, וראייתו ממילת "ומכה", וכן כתב הראב"ע בשמות א' ב' (עיין שם!)...

המשתדל (שד"ל):

וראב"ע אגב שטפיה לא דק ופירש "ובדרך" – או בדרך, והמבאר (=בעל הבאור) הבין כי זה שיבוש גדול ואמרנו שכוונתו ללמדנו קריאת וי"ו שורוק בראש תיבה.