פרשת כי-תשא
שנת תשכ"ח
משה
שמות פרק לג, פסוקים ז - יא
פסוק ז'
"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ... וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד
וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד..."
פסוק ח'
"וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ..."
השווה:
רש"י: |
רשב"ם: |
ראב"ע: |
פסוק ז'
ד"ה יקח את האהל: לשון הווה הוא. לוקח אהלו ונוטה מחוץ למחנה...
ד"ה וקרא לו: והיה קורא לו.
ד"ה יצא אל אהל מועד: כמו יוצא... |
|
|
פסוק ח'
ד"ה והיה: לשון הווה.
ד"ה יקומו כל העם: עומדים מפניו ואין יושבין עד שנתכסה מהם. |
ד"ה יקח: לקח. |
ד"ה יקח: עתיד תחת עבר, על דרך "יעשו עגל בחורב" (תהלים קו). |
|
הסבר למה אין רשב"ם וראב"ע מסבירים גם את צורת העתיד של "יצא", "והיה", "יקומו", האם מפני שהם מסכימים עם רש"י בפעלים אלה (ומדוע באלה יסכימו?), או מפני שהם מסתמכים על פירושם את הנשוא הראשון "יקח", או מסיבה אחרת? |
פסוק י"א
"וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ"
אבן כספי, טירת כסף:
אמנם אמרו – "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" אינו סותר לדבר יהיה נזכר עוד בתורה... לכן מבואר כי אפשר שידבר איש על דרך משל עם רעהו פנים אל פנים, רצוני: פניו נגד פניו, אבל המדבר עמו לא יראה המדבר, כי מחיצה ביניהם, אם גסה או דקה, עד שיהיה אפשר להביע דקות המחיצה עד שיביט את תמונתו, כטעם (איוב ד' ט"ז) "תמונה לנגד עיני", לא שיבדיל פרטי הכרת הפרצוף.
ויותר רחוק מזה (דברים ה' ד') "פנים בפנים דבר ה' עמכם", כי מחיצות רבות או מחיצה עבה מאד היתה ביניהם, רצוני: בין ה' ובין הקהל.
| 1. |
הסבר את המסומן בקו. מהו הדבר בתורה שאליו יכוון? |

| 2. |
מהי הראיה מן הכתוב שדיבור "פנים בפנים" אינו מסמל אותה קרבה בלתי אמצעית (או כמעט בלתי אמצעית) כביטוי דיבור "פנים אל פנים"? |
פסוק י"א
" ... וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"
עקדת יצחק, שער נ"ג:
...ואפשר שירמוז גם כן אל מה שאמר המורה בתחילת ספר המדע (הלכות יסודי התורה) מאחת ממדרגות נבואתו של משה והוא, כי מיד שדבר ה' אתו פנים אל פנים, מיד שב אל המחנה, שלא נתבטלו כוחותיו הגשמיים, כמו שיקרה לשאר הנביאים; ויאמר, כי יהושע לא הגיע לאותה מעלה, כי בשעה ששורה עליו הנבואה, אין לו כח לזוז מתוך האהל לשוב אל עניני המחנה.
ואולי שגם אל זה כיונו חז"ל באומרם (בבא בתרא עה ע"א) "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה. וזקנים שבדור אמרו: אוי לאותה בושה".
כי גוף החמה מדרכו להיות מאיר וזורח תמיד משני צדדיו, וכן היה משה מאיר מן הצד האחד אפילו בשעה שהיה מאיר וזורח מן הצד השני. אמנם פני הלבנה מדרכה להיות תמיד מאירה מן הצד האחד, וחשוכה מן הצד השני אשר כנגדו וכן היה יהושע...
וזקנים שבדור אמרו "אוי לאותה בושה!" שאם ליהושע כן – להם לא כל שכן!
|
הסבר מה המסומל – לפי דבריו – בשיבה למחנה, ומה מסומל בישיבה בתוך האהל, ובמה רואה בעל העקדה את גדולתו של משה המסופרת לנו כאן? |
| 1. |
פסוק י"א
"וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ"
שמות רבה מ"ה (ב'):
אמר לו הקב"ה למשה: "לא כך התניתי עמך, כשיהיו פניך כעוסות – יהיו פני מרצין את פני; וכשיהיה פני כעוסות – יהיו פניך מרצין את פניך? חזור בך והכנס למחנה, שנאמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים".

| ב. |
כיצד נדרש פסוק זה בדברי המדרש הנ"ל מבחינה תחבירית? | |
| 2. |
פסוק י"א
"... וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"
שמות רבה מ"ד (ד'):
"והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם" עומדין מכאן ומכאן ומכבדין אותו, שנאמר "ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה". מה היו אומרין: "אשרי יולדתו, מה רואה בו". "והיה כבא משה האהלה ירד עמוד" כיון שהיו ישראל רואין עמוד הענן היו יודעים שהשכינה נגלית על משה "וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו". אמר לו הקב"ה: "שוב אל המחנה". אמר לו: "איני חוזר!" אמר לו: "אם אין אתה חוזר – הרי יהושע! הוי יודע שהוא באהל". משל למטרונה שכעסה על בת המלך ויצאה חוץ לפלטרין, והיתה יתומה אחת מתגדלת עמה בפלטין של מלך. אמר לה (המלך למטרונה): "חזרי למקומך!" ולא בקשה. אמר לה: "אם אין את חוזרת, הוי יודעת שאותה יתומה נתונה בפלטין". כך הקב"ה למשה: "שוב אל המחנה! אם לא – יהושע בתוך האהל".
| א. |
על איזו פליאה בפסוקנו מבוסס מדרש זה? |
| ב. |
על אילו מקומות בתורה מתבסס הדרשן בשימו בפי משה את התשובה: "איני חוזר"? | |
1) פסוק ח'
ד"ה כצאת משה את המחנה: ללכת אל האהל. |
|
2) פסוק ט'
ד"ה ודבר עם משה: כמו ומדבר עם משה. תרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד השכינה, כמו (במדבר ז' ט') "וישמע את הקול מדבר אליו". כשהוא קורא "מדבר" פתרונו: הקול מדבר בינו לבין עצמו, וההדיוט שומע מאליו. וכשהוא קורא "מדבר" משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט. |
| א. |
נקד את שבע מלות "מדבר" שבדברי רש"י אלה. (שים לב: אין ניקודם בכל שבע הפעמים אחד!) עיין גם יחזקאל ב' ב'. |
| ב. |
למה יכוון רש"י באמרו שהוא "כבוד השכינה"? |
| ג. |
בעל באר יצחק, מקשה:
ונשאר לבאר עוד מה שקפיד רש"י ז"ל לבאר הענין הזה רק כאן בפסוקים הללו, וכבר בא הפועל הזה אצל השם יתברך בספר זה בפרשות הקודמות "וידבר ה' אל משה" פעמים רבות. וכן בספר בראשית הזכיר כמה פעמים דיבורי ה' לאבות ולאדם ונח, ומדוע איחר רש"י זה הדבור עד כה? והיה לו לבאר זה בתחילת זכרון פועל הדיבור בתורה אצל ה' יתברך!
ענה לשאלתו! | |
3) פסוק י'
ד"ה והשתחוו: לשכינה. |
|
4) פסוק י"א
ד"ה ושב אל המחנה: לאחר שנדבר עמו היה שב משה אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד... |

|
מה קשה לו בפסוקנו?
(שים לב לכך שמיישב הוא בדבריו שני קשיים!) | |
5) פסוק י"א
ד"ה ושב אל המחנה: תרגומו: ותאיב למשריתא, לפי שהוא לשון הווה וכן כל הענין: "וראו כל העם" – וחזן; "ונצבו" – וקיימין; "והביטו" – ומסתכלים. "והשתחוו" – וסוגדין. ומדרשו: ודבר ה' אל משה שישוב אל המחנה. אמר לו: "אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם?" |
| א. |
מה ראה רש"י לשוב ולפרש אותו ד"ה שנית? |
| ב. |
מה ההבדל בין פשוטו לבין מדרשו בפירוש הדקדוקי של "ושב" (הן שן הפועל, הן של הוי"ו)? | |