הפטרה

ישעיהו פרק סא, א - פרק סב, יב

פסוק ה'

"כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ"

מה פירוש מילת "כי" בפסוק זה? (מה בין "כי" בפסוק זה לבין "כי" בפרק ס"א פסוק י'?)

מקרא כפשוטו (אהרליך)

ד"ה יבעלוך בניך: מי שמזרע ישראל הוא וכבוד נביאי אבותיו יקר בעיניו, לא תעלה על דעתו לומר, שהנביא הזה עושה בני ירושלים בועליה, ואף על פי שדבריו משל. וכבר אמרו אחרים לפָנַי (הנו"ן בפתח) ש"בניך" זה נקוד שלא כדין, ודינו "בוניך".

א.

הסבר מהי טענתו על הניקוד שבספרינו.

ב.

כיצד אפשר להסיר תלונתו מעל הנקדנים וליישב ניקודם?

פסוק ו'

"עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים"

ראב"ע:

ד"ה על חומותיך: אלה השומרים, כינוי על אבלי ציון, שאין להם עסק כי אם בבכי, ולא ישנו בלילות, כשומרי החומות; והוסיף "כל היום", כי מנהג השומרים לישון ביום, וכן כתוב (תהילים ק"ל ו') "משומרים לבקר", (יונה ב' ט') "משמרים הבלי שוא".
והנה פירש הנביא דבריו, שהם "מזכירים", הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו (מ"ג כ"ו) "הזכירני נפשטה יחד".

רד"ק:

ד"ה על חומותיך: דרך הדרוש בזה ידוע, שהשומרים הם המלאכים והם מתפללים לאל על ירושלם שישיבנה ליישובה; ויש מפרשים, כי השומרים הם אבלי ציון, שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים; וגם יש לפרש על כל ישראל בגלותם, שהם שומרים וצופים תמיד בניין ירושלם ומזכירים בונה ירושלם ביום ובלילה בתפילותיהם ובברכותיהם...
ויש לפרש הפסוק כן: אמר האל לירושלם: אחר שיבנו חומותיך אל תפחדי שיפלו עוד לעולם, כי אני הפקדתי עליהם שומרים כל היום וכל הלילה תמיד. "לא יחשו", כי שאר שומרי חומות אם הם ערים בלילה ולא יחשו מלהעיר האחד את חברו וביום הם ישנים, אבל שומרי חומות ירושלם יהיו ערים ביום ובלילה תמיד, והשומרים הם דרך משל, כלומר: השגחת האל, כמו (דברים י"א י"ב) "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה".

ד"ה המזכירים את ה': אמר כנגד בני הגלות: אתם שעליכם להזכיר את ה', אל דמי לכם: לא יהיה לכם שתיקה והתפללו לפניו תמיד ושפכו לפניו לבבכם עד יכונן ירושלם בחומותיה ובבניינה וישימם תהילה בארץ, היפך מה שהיא עתה, כל ימי הגלות, חרפה לגויים וקלסה לכל הארצות. ודברים האלה הם דברי האל מראש הפסוק. על דרך (ירמיהו ג') "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, הננו אתאנו לך כי אתה ה' אלוקינו" – שמזרז אותם על התשובה.
ומה שאמר תחילה "הפקדתי" ואחר כך אמר "המזכירים את ה'" ואמר "אל תתנו דמי לו", כך דרך הכתוב, כמו (שמות כ"ד א') "ואל משה אמר: עלה אל ה'" והדומים לו.
ויש לפרש כי "המזכירים את ה'" הם דברי הנביא כנגד בני הגלות, ואמר: הואיל וכל ההבטחות הטובות האלה מבטיח אותם האל, הזכירו את שמו תמיד, שפכו לפניו לבבכם, עד יקבץ הגלות ויכונן ירושלם.

אברבנאל:

ונראה לי לפרש: "על חומותיך ירושלם" בהיותך במעמדך קודם החורבן "הפקדתי שומרים", שהם הנביאים, הקוראים אותם שלא ינומו ולא ישנו, כדרך שומרי החומה. והעניין, שהיו מוכיחים ומתרים בהם שישובו בתשובה, וזהו "תמיד לא יחשו", שהיו הנביאים קוראים בקול גדול מבלי הפסק, והיו מזכירים את ה' בקריאתם, ולא היו מניחים אתכם, וזהו: "המזכירים את ה' אל דמי לכם", כלומר: אותם הנביאים היו מזכירים את ה' ולא היה בהם דומיה מלצעוק אל ישראל שישובו לאלוקים.
ועתה, כיוון שהם קראו לכם בשם ה' ולא שמעתם, ראוי הוא שמכאן ואילך אתם תקראו אל ה' ותצעקו לפניו "ואל תתנו דמי לו" – לא תפסיקו מלצעוק אליו עד שיכונן ושישים את ירושלם תהילה בארץ. ואל תחשבו שתהיה תפילתכם תפילת שווא, כי הנה (פסוק ח') "נשמע ה'...".

מי הם השומרים לפי הדעות הנ"ל (ועיין גם הפירושים בשאלה הקודמת!)
ומהן מעלותיה וחולשותיה של כל אחת מן התפישות האלה?

מהי ראייתו של הראב"ע מיונה ב' ט'?

מהו האופייני בפירוש הרד"ק "ויש לפרש הפסוק כן: אמר האל..." לדרכו בפירוש הנביאים בכלל?

מה רצה הרד"ק להוכיח בהביאו ירמיהו ג' י"ד? וכן שמות כ"ד א'?

במה שונה אברבנאל מכל הפירושים האחרים שהובאו בזה, הן מבחינה תחבירית, הן מבחינה רעיונית?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר