רחל ולאה

פסוק ל'   

"וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל
וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה"

רשב"ם:

וגם אהבה יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה. רוב "גם" הפוכים כן בתורה וכן (שמות י"ב ל"ב) "וברכתם גם אותי" – גם תברכו אותי. וכן (במדבר כ"ב ל"ג) "כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי", - הנה לחצתי רגליך ונעשית שפי ופיסח, גם עדיין הייתי הורג אותך.

רד"ק:

ויבא גם אל רחל: כמו שבא ללאה.

ויאהב גם את רחל: להודיע כי גם לאה אהב, אף על פי שלא בחר בה מתחילה לאישה, כיוון שנישאה לו, אף על פי שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אוהב אשתו, אבל יותר אהב רחל.

רמב"ן:

הזכיר הכתוב שגם אהב את רחל יותר מלאה, והטעם, בעבור כי הטבע יותר לאהוב האישה אשר ידע האדם בראשונה... והנה יעקב אהב רחל מלאה שלא כדרך הארץ, וזה טעם "גם".

פסוק ל"א

"וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה"

בראשית רבה ע"א (ב):

ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר: כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרימתה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר: "לאמן של אלו אני מגרש?"

רמב"ן:

הנה לאה רימתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו, היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה, אף כי הייתה מתנכרת כל הלילה. ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבוקר, ולכן שְׂנָאָהּ יעקב. והאלוהים יודע כי להינשא אל הצדיק עשתה כן וריחם עליה, וכך אמרו בבראשית רבה... (ומביא את המדרש דלעיל) וזה טעם "וירא אלוהים" – כי חמל עליה שלא יעזבנה.
ויש אומרים כי שתים נשים שהאחת אהובה מאד, תקרא השנייה שנואה כנגדה, כמו שאמר "ויאהב גם את רחל מלאה" – לא ששנאה. והייתה בושה בדבר וראה ה' את עניה.

פרק ל' פסוק א'

"... וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"

פסוק ב'      

"וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי..."

רד"ק:

לפיכך חרה אף יעקב בה, לפני שתלתה הכוח בו ולא באל אשר לו הכוח והיכולת "עד עקרה ילדה שבעה" והיא אמרה "הבה לי בנים". אבל אילו אמרה: "בקש רחמים עלי" צדקה במאמרה ולא חרה אפו בה.

רמב"ן:

אמרו המפרשים, תתפלל עלי ואם אין מתה אנכי – לשון רש"י, שמי שאין לו בנים חשוב כמת. והוא מדרש רבותינו. ואני תמה: אם כן – למה חרה אפו? ולמה אמר "התחת אלוהים אנכי" ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמרו (חז"ל בבראשית רבה ע"א) "אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע – ממני לא מנע" – וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים?! והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות.
ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה: אמר הקב"ה: כך עונים את המעיקות? (אלה שעליהן מועקה).
ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שייתן לה בנים. ובאמת דעתה לאמור, שיתפלל עליה עד שייתן לה בנים על כל פנים – ואם אין, תמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו יתענה וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים, שלא תמות בצערה.
וייחר ליעקב, שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים ובעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה, שאינו במקום אלוהים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי בטן ולא ממנו, וזה אמר לייסר אותה ולהכלימה.
והנה הצדיקה בראותה שלא תוכל להיסמך על תפילת יעקב, שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה וזהו "וישמע אליה אלוהים".
ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא התפלל על אשתו האהובה, כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמור שייתן לה בנים על כל פנים בתפילתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן. וייחר אפו ואמר לה, כי הדבר בידי האלוהים ולא בידו. ואביו, נשמעה תפילתו שהיה צדיק ועתיד להיות לו זרע, אבל היא, נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.

עקדת יצחק, לפרשת בראשית:

...והנה בשני השמות – אישה, חוה – נתבאר שיש לאישה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם "אישה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת "אשת חיל" (משלי ל"א). והשני - עניין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה לגדול הבנים, כאשר יורה עליה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האישה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=השני דלעיל) ותישאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם (על האיש העקר או האישה העקרה) "ונתתי להם בביתי ובחומותיי שם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נ"ו), כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים (רש"י בראשית ו' ט' ד"ה אלה תולדות נח). על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה להשכילה בזה העניין הנכבד והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן, אם לא יוליד.