בעל עקדת יצחק, (ר' יצחק עראמה – נפטר כ-10 שנים אחרי גירוש ספרד):
ולעניין כוונת הדיבור הזה – השני – אומר, שעם הדיבור הזה הוא אזהרה ומניעה מהודות שום אלוהות – הנה הוא באמת כולל גם כן בשורה טובה וחופשיות נפלא, לומר שאחר שהוא אלוקינו, קרוב אלינו, והוא יכול על כל האלוהים כמו שנתבאר מהדיבור הראשון, מעתה – מה לנו מלהודות אלוהות ועבדות (ומה לנו עבדות) לשום נמצא מנמצאות מעלה מטה – ועודנו חי (כלומר: לעבוד אחר הברואים בעוד הבורא חי וקיים), כמו שאמרו חז"ל: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" – כל זמן שאני קיים. וזהו שאמרו (שמות ל"ב ט"ז) "חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות, חירות ממלאך המוות, חירות מהמלכויות, חירות מהיסורין.
ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזק, והוא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים, ובאמונתם הם נמשכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים א-לוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זווית, וזוהי גופה של עבודה זרה ועיקרה – כמו שיבוא בלא תחמוד, אשר ממנה נזהר איוב, כמו שנתבאר באמרו (איוב ל"א כ"ד) "אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרי מבטחי, אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי..."
| 1. |
מה כוונתו בדברו על "חופשיות נפלא" שמתבטאת בדיבור זה, חופשיות ממה? |
| 2. |
נגד איזו תפישה בלתי נכונה של פסוקנו נלחם בעל העקדה? |
| 3. |
מהו האמצעי הסגנוני שבו השתמש בעל העקדה להבעת רעיונו המקורי? |
רש"י:
לא יהיה לך: למה נאמר? לפי שנאמר "לא תעשה לך" – אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מניין שלא יקיים? תלמוד לומר: "לא יהיה לך".
רמב"ן:
...והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון "והיה ה' לי לאלוקים" (בראשית כ"ח כ"א) "להיות לכם לאלוקים" (ויקרא י"א מ"ה) יאמר שלא יהיה לנו בלתי השם אלוהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים "אלוהים", כעניין שנאמר (שמות כ"ב י"ג) "זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו". והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה ולא יאמר לו: "אלי אתה" וכן דעת אונקלוס שאמר : "אלוהי אחרון בר מיני".
ודע, כי בכל מקום שאמר הכתוב "אלוהים אחרים", הכוונה בו אחרים – זולתי ה' הנכבד. ויתפוש זה הלשון בקבלת האלוהות או בעבודה לו. כי יאמר: לא תקבלו עליכם אלוה בלתי ה' לבדו, אבל כשידברו בעשייה לא יאמר בכתוב "אחרים" – חלילה! אבל יאמרו (ויקרא י"ט ד): "ואלוהי מסכה לא תעשו לכם", (שמות ל"ד י"ז) "אלוהי מסכה לא תעשה לך" ויקראם כן בעבור שיעשה נכונה להיות אלוהיו אבל בהם אמר הכתוב (ישעיה ל"ז י"ט) "כי לא אלוהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום".
והנה הזהיר בדיבור השני תחילה שלא נקבל עלינו אדון מכל האלוהים זולתי ה', ואחרי כן אמר, שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחוות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם. ולכן אמר "לא תשתחווה להם", כי הוא נסמך אל העשייה שמנע אותם מהשתחוות להם...
| 1. |
מהו ההבדל העקרוני בין רש"י לרמב"ן? |
| 2. |
מהי ההוכחה מלשון הכתוב שמביא הרמב"ן לדעתו? |
| 3. |
מהי ראייתו של הרמב"ן מבראשית כ"ח כ"א ומויקרא י"א מ"ה, הלא בשני הפסוקים לא מדובר בעבדה זרה? |
| 4. |
לשם מה מביא הרמב"ן את הפסוק ישעיה ל"ז י"ט - מה רצה להוכיח בעזרתו? |
| 5. |
לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף דבריו "ולכן אמר לא תשתחווה להם" – מה הקושי שרצה ליישב בכך? |
פסוק ב'
"אֱלֹהִים אֲחֵרִים"
רש"י:
שאינם אלוהות אלא אחרים עשאום אלוהים עליהם, ולא יתכן לפרש אלוהים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה, לקרותם אלוהות אצלו.
דבר אחר: "אלוהים אחרים" – שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים אותם, ודומה כאילו הוא אחר שאינו מכירו מעולם.
| 2. |
מה ההבדל בין שני פירושיו? |
| 3. |
למה לא הסתפק רש" בפירושו הראשון - מה הצריכו להוסיף עליו גם את השני? |
פסוק ב'
"אֱלֹהִים אֲחֵרִים"
ראב"ע:
ד"ה לא יהיה לך: דיבר הכתוב "אלוהים" כנגד מחשבת עובדיו. כמו (ירמיהו כ"ח י') "ויקח חנניה הנביא", (יהושע ב') "והאנשים רדפו אחריהם", וככה דבר שמואל (שמואל א' כ"ח) "למה הרגזתני" כי הכתוב דיבר כפי מחשבת שאול, ואין זה מקומו לפרש אותו.
| 1. |
האם הולך ראב"ע כאן בעקבות אחד משני פירושי רש"י, או בחר לו דרך אחרת? |
| 2. |
הסבר מהו המשותף לשלושת הפסוקים המובאים בפירושו, ובמה הם עוזרים להבנת פסוקנו? |
אור החיים:
לצד שקדם לצוות על אמונתו יתברך והוא דבר שעיקרו בלב, וזה אמר, כי כמו כן יצטרך להרחיק בלבו אלוהות הזולת, הגם שלא יוציאנו בשפתו. וכפי זה מצאנו אזהרה למחשבת עבודה זרה שאמרו ז"ל שה' מעניש את מחשבת עבודה זרה, ואין עונש בלא אזהרה, הרי לו אזהרתו.
עוד ירצה לומר, כי בעשותו אל זולתו יתברך מהנמנע שיהיה לו אחד, והגם שהוא לא ירצה לעבוד אלא לאחד, יתחייב לעשות רבים, כי אין אחד....
או ירצה לומר כי כשיתחיל לעבוד אחד, לבסוף יעבוד רבים, וצא ולמד מדברי נביאי ישראל ריבוי האלוהות שהיו ישראל עובדים בארץ.
| 1. |
הסבר את דבריו המסומנים בקו. |
| 2. |
מה רמז מצא בפסוק לדבריו הראשונים (עד "אזהרתו")? |
| 3. |
מה רמז מצא בפסוק לדבריו השניים (החל מ"עוד ירצה לומר")? |
------------------------------------------------------------------------------------
כוונתו לקדושין ל"ט:
...מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה... ואלא הא דכתיב (יחזקאל י"ד) "למען תפוש את בית ישראל בלבם"? אמר רב אחא בר יעקב: ההוא בעבודת כוכבים ומזלות הוא דכתיב, דאמר מר: חמורה עבודה זרה, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה...
רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר א' פרק ג':
אמנם "תמונה" הוא שם נופל על שלושה עניינים בספוק (=שבכל פעם שאתה מוצא את השם "תמונה" אתה מסופק אם נאמר בהוראה א' או בהוראה ב' או בהוראה ג' - פירוש אבן שמואל). וזה – שהוא יאמר על צורת הדברים המושגת בחושים חוץ לשכל, רצוני לומר תארו והוא אמרו (דברים ד' כ"ח) "ועשיתם פסל תמונת כל" (דברים ד' ט"ו) "כי לא ראיתם כל תמונה".
ויאמר על הצורה הדמיונית הנמצאת בדמיון מן האיש האחר העלמו מן החושים, והוא אמרו (איוב ד') "בשעיפים מחזיונות לילה..." וסוף דבר (שם) "יעמוד ולא אכיר מראהו, תמונה לנגד עיני" – ר"ל: דמיון לנגד עיני בשנה.
ויאמר על העניין האמיתי המושג בשכל ולפי הענין השלישי יאמר בו יתברך "תמונה" – אמר (במדבר י"ב) "ותמונת ה' יביט" עניינו ופירושו: ואמתת ה' ישיג.
|
לפי איזו משלוש ההוראות יש לפרש "תמונה" בפסוקנו? |
