משה לפני פרעה

חמש פעמים מוזכרת יציאת משה מעם פרעה, שלוש פעמים בפרשת וארא ופעמיים בפרשתנו.

השווה:

פרק ח' פסוק ח'   

"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה'"

פרק ח' פסוק כ"ו

"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה'"

פרק ט' פסוק ל"ג  

"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר"

פרק י' פסוק ו'   

"וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה"

פרק י"א פסוק ח'

"וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף"

פסוק ו'

"וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה"

רמב"ן:

בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ואמרו לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצרים".
ובדברי רבותינו (שמות רבה י"ג) "ראה אותם שפונים זה לזה..." (עיין לעיל שאלה א') והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן, בעבור "ויושב את משה ואת אהרן".

אור החיים:

זלזלו בעיניו, שאחר שהתוודה ואמר "ה' הצדיק" חזר לסרחונו, לזה פנה ויצא כדרך הנהוג עם שאר בני אדם.

פסוק ח'

"וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן"

שד"ל, ...בענין פעל סתם verbum impersonale בכורי העתים תקמ"ז עמוד 178:

...צופה הייתי בענין המקור הבא כפול לפני עתיד (או עבר) כמו שהוא משפט לשון הקודש כמו "זכור תזכור" "שלם ישלם" "הענק תעניק" "גונב גונבתי". וראיתי כי המקור משתווה בבנין עם העתיד או העבר שאחריו. אבל נפלאתי בראותי מן המקורים בלתי שומרים על הכלל הישר הזה, שיבוא מקור באחד מן הבניינים המורים על עשית הפעולה ויבא העתיד שאחריו באחד מן הבניינים המורים על קבלת הפעולה כמו (שמות כ"א) "סקול יסקל השור"; "סקול" – בקל, "יסקל" בנפעל. והנה זאת תמיהה גדולה למי שיביט בחכמת הדקדוק בעיני חכמת המחקר.
ואולם בהעמיקי החקירה בענין הפליאה הזאת מצאתי ראיתי, כי המאמר הזה "סקול יסקל השור" איננו באמת ענין קבלת פעולה, ואין עניינו, השור יהיה נסקל מאליו, אבל הוא מצוה על בני אדם שיסקלוהו. ובהיפך מזה מצאתי (במדבר ט"ו ל"א) "הכרת תכרת הנפש ההיא" המקור והעתיד שניהם בבנין נפעל וראיתי כי המאמר הזה עניינו באמת היפך מן הקודם ויורה על קבלת פעולה, כי מאליו יכרת האיש, ואין זו מצוה על בני אדם שיכריתוהו.
כל זה העירני לחשוב מחשבה חדשה: אולי הנפעל הבא במאמרים האלה המורים על פעולה – "סקול יסקל או ירה יירה" (שמות י"ט) – ישמש שמוש הפעל הסתמי verbum impersonale... ויבוא המקור בבנין הקל להגיד כי הנפעל שאחריו עניינו עשית פעולה, לא קבלת פעולה.
ואחרי עמדי על הכלל החדש הזה נגלה לפני התר זרויות רבות: הנה במקומות הרבה מצאנו בכתבי הקודש בניינים המורים על קבלת פעולה ואחריהם מילת "את" אשר אין משפטה לבוא כי אם אחר פועל יוצא כמו "ויושב את משה ואת אהרן", (ירמיה ל"ה י"ד) "הוקם את דברי יהונדב בן רכב", בכל אלה מילת "את" בלתי מיושבת לפי כללי הדקדוק... אבל כל ה"אתין" האלה באים כמשפטם וכל הפעלים הסמוכין אליהם כולם עניינם ענין פועל יוצא, אף על פי שהם מן הבניינים מקבלי הפעולה (נפעל, פוּעל, הָפעל) אחרי שזה דרך הקודש לבנות הפועל הסתמי בבנינים מקבלי פעולה והכוונה בהם עשית פעולה, ויפה תבוא אחריהם מילת "את".