אהרן ובניו הנותרים

פסוק ט'

"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ"

ויקרא רבה י"ב (א'):

...דתני רבי שמעון*: לא מתו בני אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. ר' פנחס בשם ר' לוי אומר: משל למלך שהיה לו בן בית נאמן, מצאו עומד על פתח חנויות והתיז את ראשו בשתיקה וענה בן בית אחר תחתיו. ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון; אלא ממה שמצוה את השני: "לא תכנס בפתח חנויות" אנו יודעים שמתוך כך הרג את הראשון. כך – (י' ב') "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שציוה את אהרן ואמר לו: "יין ושכר אל תשת" אנו יודעים מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין.

רש"י, פסוק ב':

ד"ה ותצא אש: ר' ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו.

בעל עקדת יצחק, מקשה:

יש לתמוה, כי מאחר שהכתוב פירש מעשיהם ואמר (י' א') "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם" ונאמר (במדבר ג' ד') "וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה'" – למה היו חז"ל שואלין ודורשין למה מתו? – מה עשו? ובאו עליהם טעמים רבים זה אומר בכה וזה אומר בכה וכולם נסמכים אל הכתובים בדרכים רחוקים?

ועל הטעם שנאמר לעיל מקשין כמה ממפרשי רש"י:

איך נענשו מיתה על שנכנסו שתויי יין והלא לא הוזהרו על זה אלא לאחר מיתתן?

פסוק ט'

"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ"

תנחומא שמיני (י"א):

...ולכך הזהרו מן היין, כי היין מביא את האדם לכל עברות שבעולם, לזנות לשפיכות דמים ולגניבה ולכל עברות שבעולם.
והלא משמח לב האדם ומשבחו הכתוב כמו הקורא בתורה, שנאמר (תהלים ק"ד) "ויין ישמח לבב אנוש" ואומר (שם י"ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב"?!
ועוד: כי לעוסק בתורה ובפקודיו ינחיל גן עדן כמו שנאמר (דברים ל') "כי הוא חייך ואורך ימיך" והשיכור בעוד היין בו הוא יושב בשמחה, כמו שהוא יושב בגן עדן?! כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד והיה לו אבא ושתי חמרא טובא (=שהיה אביו שותה יין הרבה) ובכל עידן דהוה נפל בשוקא אתו עולמיא ומכין יתיה (=באו נערים ומכים אותו) באבנים ובצרורות וצווחין וקורין אחריו: "חזו שכרא!" (=ראו השכור). וכשרואה בנו החסיד הוא נכלם ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לאביו: "אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך!" והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו, שיעשה כמו שהוא אומר, שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה ומישנו במטתו ואחר הולך לו.
פעם אחת היה יורד מטר ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבית הכנסת לתפילה וראה שיכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורדת עליו והבחורים והנערים מכים אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד אמר בלבו: "אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השכור, והחרפה שעושים ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות ולהשתכר". וכן עשה והביאהו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן? הלך אצל השיכור ושאל לו, באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד: "אבא, בשביל זה קראתיך?! אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה! אולי שתמנע פיך מלשתות!" אמר לו: "בני, בחיי, אין לי תענוג וגן עדן אלא זה". כששמע החסיד כך, הלך לו בפחי נפש.
אבל לא שמחת היין הפקודים והתורה, כי היין כשיוצא מגופו והיגון בא בלבו, זה יוצא וזה נכנס; והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז ובעוה"ב...

לשם מה מביא בעל המדרש את סיפור החסיד ואביו – מה הסכנה המיוחדת בשכרות (נוסף על הידועות) שרצה להבליט בסיפור זה?

פסוק ט"ז

"וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם"

ויקרא רבה י"ג (א):

אמר רב הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת ובכלי מתכות ובאונן.
בשבת מניין? שנאמר (שמות ט"ז ) "ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירום תולעים ויבאש ויקצף עליהם משה". כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם (ט"ז כ"ג) "הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום, כי שבת היום לה'".
ובכלי מתכות מניין? שנאמר (במדבר ל"א י"ד) "ויקצוף משה על פקודי החיל" וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות. וכיון שלא אמר משה, אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר (ל"א כ"א) "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא... זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" – אפר לדם. "למשה רבי צוה ולי לא צוה".
באונן מניין? שנאמר (ויקרא י' ט"ז) "ויקצף על אלעזר ועל איתמר" וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שאונן אסור לאכול בקדשים.

ספרי במדבר ל"א כ"א:

"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" – משה רבנו לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות.
ר' אלעזר אומר: בשלשה מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות: כיוצא בו אתה אומר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים" – מהו אומר: "מדוע לא אכלתם את החטאת..." – כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ' י') "ויאמר: שמעו נא המורים...!" מהו אומר? "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים". אף כאן אתה אומר (במדבר ל"א יד') "ויקצוף משה על פקודי החיל" – מהו אומר? "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא..." – משה רבנו לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות.

רש"י, במדבר ל"א כ"א:

ד"ה ויאמר אלעזר הכהן: לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר (ויקרא י' ט"ז) "ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן" בא לכלל כעס – בא לכלל טעות. וכן (במדבר כ' י'-י"א) "שמעו נא המורים... וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים". על ידי הכעס טעה.

מהו הקשר בין פסוק ט' לפסוקים י'-י"א לפי כל אחד מהנ"ל?

מהי חולשת פירוש שד"ל מבחינה לשונית?

מה פירוש וי"ו של "ולהבדיל" "ולהורות" לפי פירוש רש"י, והיכן מצינו וי"ו כזו במקום אחר?