מלאכת המשכן + הפטרה

תנחומא פקודי ז':

ולמה עשה חשבון? הקב"ה מאמין, שנאמר (במדבר י"ב) "עבדי משה בכל ביתי נאמן" – ומשה נתן חשבון?! אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר (ל"ג ח') "והיה כצאת משה... יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה".
ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: "ראה צוארו! ראה שוקיו! אוכל משלנו, שותה משלנו!" וחברו משיבו: "ריקה! אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, - מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר?!" כששמע כן, אמר: "חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון". כיון שנגמרה, אמר להם: "אלה פקודי המשכן".

השווה למדרש זה את:

תנחומא ויקהל ג':

(שמות ל"ה ל') "ויאמר משה אל בני ישראל: ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". זהו שאמר הכתוב: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג') ...בשעה שאמר הקב"ה למשה בהר על מלאכת המשכן... אמר משה: "רבונו של עולם, מי יעשה כל זאת?" אמר ליה: "ראה קראתי בשם בצלאל" (ל"א ב'). כשירד משה אמר להם לישראל: "כך אמר לי הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן". אמרו לו: "ומי יעשה כל זאת?" אמר להם: "בצלאל"...
התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: "לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו (עיין רש"י ד"ה חור). משה – מלך; אהרן אחיו – כהן גדול; בניו – סגני כהונה; אלעזר – נשיא נשיאי הלוי; בני קהת – נושאי המשכן; וזה – שליט על מלאכת המשכן! כל הגדולה הזאת מבקש משה לכוון!" אמר להם משה: "אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר והוא מראה להם: ראו קרא ה' בשם בצלאל", לקיים מה שנאמר "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים" – זה בצלאל שאמר הקב"ה "ראו קרא ה' בשם..." "ואדם" – אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם".

פסוק ל"ב 

"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ"

מלכים א' ז', נ"א

"וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה'"

פסיקתא רבתי, פרק ו' (וכן בילקוט שמעוני בסימן קפ"ו):

"ותשלם כל המלאכה – ויבא שלמה את קדשי דוד אביו... נתן באוצרות בית ה'" ולמה לא צריך להם? (בילקוט: ולמה לא נצרך להם?) יש דורשין לשבח, יש דורשין לגנאי.
לשבח: דוד בקש על הדבר: אמר לו: רבון העולמים, צופה אני בנבואתי שסוף בית המקדש עתיד להחרב, וכל מה שהפרשתי הוא מבתי עכו"ם שהייתי מחריב. שלא יהיו אומות העולם אומרים: מה דוד סבור? החריב בית אלוהינו ועשה בית לאלוהיו?! ננערו אלוהינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלוהיו!! לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה.
ומי שדורש לגנאי: שבא הרעב בימי דוד שלש שנים והיה לדוד כמה הסבריות (פירוש: אוצרות) צבורין כסף וזהב, מה שהיה מתקין לבנין בית המקדש, והיה צריך להוציאו להחיות את הנפשות, ולא עשה כן, אמר לו הקב"ה: בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בנין? לא היית צריך אלא להחיות בו נפשות. לא עשית כן – חייך אין שלמה נצרך ליטול הימנו כלום.
"ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ה'" – שלמה המלאכה ולא היה צריך שלמה "ותשלם כל המלאכה".

ר' מאיר איש שלום בפירושו לפסיקתא רבתי הנ"ל מוסיף:

כעין זו בירושלמי פאה סוף פרק ח' ובשקלים סוף פרק ה': ר' חמא בר חנינא ור' הושעיה הוון מטיילין באילין כנשתא דלוד. אמר ר' חמא בר חנינא לר' הושעיה: כמה ממון שקעו אבותי כאן (=כמה ממון פזרו לבנין בתי כנסיות בלוד). אמר לו: כמה נפשות שקעו אבותיך כאן? לא הוו אית בני נש דלעין באורייתא?! (וכי לא היו בני אדם עמלים בתורה?!)