המשל הרביעי

פסוק ט"ו

"נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר"

הרכסים לבקעה:

ד"ה נאום: שם במשקל "גבול", "כרוב", ומשמעו – דבר אלוקים. ו"נאום בלעם" – פירושו דבר אלוקים בפי בלעם. וכן כולם מאין יוצא. ולא יתכן להשתמש בו בדברי חול, כמו שרגיל בדברי פייטנים. ואף שנמצא פעם אחת בלשון משנה "ונומיתי לו", אין מזה ראיה שהוא מגזרת "נאום", ואף אם הוא מגזרתו – לשון חכמים הוא, אבל אינו מעולם לשון עברי.
ופעם נמצא בכתובים בדרך לעג וצחוק על נביאי השקר (ירמיהו כ"ג) "הלוקחים לשונם וינאמו נאום", שניהם ללעג על הרשעים: "הלוקחים לשונם" כאילו לשונם מדברת לקח, שהוא מוסר ולימוד דעת, כמו (דברים ל"ב) "יערף כטל לקחי". "וינאמו נאום" – פותחים כל שקריהם ב"נאום" כאילו הוא דבר אלוקים ונבואה. (אבל אין משפטו להתפעל, לומר "נאמו" "נאמת" "נאמתם").
אבל פירוש (תהילים ל"ו) "נאום פשע לרשע בקרב לבי" – נאום של פשע יש לו לרשע, דוגמת (ירמיהו י) "מוסר אווילים", כך דיבור של רשע אך אם מתחיל ב"נאום" דברו של פשע הוא. – "בקרב לבי" כלומר: לפי דעתי ומבינת לבי כן הוא. ובמה אדע כי פשע הוא? כי אין פחד אלוקים לנגד עיניו – הרי הוא מורד באלוקים.

פסוק ט"ז

"וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן"

פסוק ט"ז

"נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם"

תרגום אונקלוס:

שכיב ומתגלה ליה.

רש"י, פסוק ד':

ד"ה נופל וגלוי עיניים: פשוטו כתרגומו, שאין נראה אליו בלילה, כשהוא שוכב.
ומדרשו: כשהיה נגלה עליו לא היה בו כוח לעמוד על רגליו ונופל על פניו...

פסוק י"ז

"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה           אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב           וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל"

ראב"ע:

ד"ה אראנו ולא עתה: הקרוב אלי כי זאת הנבואה על דוד, ואמר "ולא עתה" כי אחרי ארבע מאות שנה הייתה.

ד"ה אשורנו ולא קרוב: הטעם כפול והמשל הוא כוכב ושבט.
ורבים פירשוהו על המשיח, והקדמונים אמרו סנחריב בלבל הגויים והנה מואב ועמלק ואשור! ועוד: למה השלים "וענו עבר" (פסוק כ"ד)? כך היה ראוי להיות "דרך כוכב" בסוף משלו.
וחסרי דעת יחשבו, כי המפרש "דרך כוכב" על דוד הוא מכחש ביאת המשיח, חלילה! חלילה! כי המשיח מבואר היטב בנבואת דניאל כאשר פירשתי, שהזכיר עמידת מלכי יון וקום החשמונאים ועמידת בית שני ושני המצור והגלות והישועה זה אחר זה. ואין צורך לנביא בעולם עם דברי משה שהוא העיקר (דברים ל' ד') "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' " – (פסוק ג') "ושב ה' אלוקיך את שבותך".

רלב"ג:

אראנו ולא עתה: רצה לומר, שאחר זמן רב יהיה זה, לפי מה שזכר תחילה ממואב לא היה כי אם אחר זה כמו ארבע מאות שנה, כי כשנבנה הבית היו ארבע מאות ושמונים שנה מעת צאת בני ישראל מארץ מצרים.
"אשורנו ולא קרוב" כפל העניין במילות שונות או הוא שב למה שזכר ממלך המשיח שיהיה אחר זמן ארוך אורך נפלא, והוא היותר נכון, ולזה שינה לשונו ממה שאמר תחילה "ולא עתה" – כי כבר יצדק על מה שיהיה לאחר זמן קרוב שהוא "לא עתה", ולא יצדק עליו שהוא "ולא קרוב", ולזה הורה "ולא קרוב" על מרחק יותר עצום.
"דרך כוכב" רמז למלך המשיח שיגלו ויראו פעולותיו בקצות הארץ ולזה המשילו לכוכב שהוא נגלה ונראה לכל, להורות גם כן על עליונותו.
ועוד: שכמו שמהכוכב יושפעו פעולות רבות בזה העולם מזולת שייפגש במתפעלים ממנו, כן יושפעו מהמשיח פעולות רבות בזולת פגישה כאמרו (ישעיהו י"א) "והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע", ולזה אמר "דרך" להתפשט פעולותיו בקצה הארץ.
"וקם שבט מישראל" - רמז לדוד, וקראו שבט שיכה בפגישה, ואמר עליו "וקם" להורות שפעולותיו במלחמותיו לא יתפשטו בקצות הארץ אבל יעמוד במקומו ויילחם בסביבותיו. ולפי שאמר לו, שיודיעהו מה יעשה העם הזה לעמו באחרית הימים, הקדים לזכור תחילה, מלחמת דוד על מואב... ואחר זה זכר במלחמת המשיח על כל הגויים כי הם בני שת, כי לו לבדו נתקיים המציאות ונח היה מזרעו.

אברבנאל:

תמהתי על רש"י שפירש "ומחץ פאתי מואב" על דוד המלך שעשה נקמה גדולה במואב ופירש "וקרקר כל בני שת" על מלך המשיח, וכן פירשו הרמב"ן בסוף חיבורו הגדול ונתנו אם כן הפסוק הזה לשיעורין, כל שכן שמזמן בלעם עד דוד לא היו כי אם כארבע מאות שנה, ואיך יאמר על זה "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב"? ואיך קראו "באחרית הימים"?
והנה למעלה בנבואה השלישית דיבר משאול ומאגג ובנשיאות ישראל שהיה בימי דוד ולא קראו אחרית הימים, ולא אמר בו שאר הלשונות שזכר בזה. אבל כל זה באמת נאמר על מלך המשיח.

פסוק י"ז

"דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב"

רש"י:

ד"ה וקם שבט: מלך רודה ומושל.

ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא (על רש"י):

ומה שפירש רש"י עוד "מלך רודה ומושל" – רצונו שטעמו כטעם (תהילים מה) "שבט מישור שבט מלכותך", (יחזקאל י"ט י"ד) "מטה עוז שבט למשול". ומכל מקום קצת קשה שלשון "וקם" אינו נופל בטוב על "שבט" ו"מטה" על עץ, שאין בו רוח חיים.
ומסתבר כי שבט הוא כפל לשון של "כוכב".