סמיכת יהושע

השווה צווי ה' למשה (י"ח – כ') לביצוע הצו ע"י משה (כ"ב – כ"ג).

פסוק ט"ו

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר"

רש"י:

ד"ה לאמר: אמר לו: "השיבני, אם אתה ממנה להם פרנס אם לא".

השוה:

רש"י, י"ב י"ג:

ד"ה לאמר: מה ת"ל? אמר לו: "השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו"...

דברים ג' כ"ד:

ד"ה לאמר: זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום: "איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו".

פסוק ט"ז

"יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה"

במדבר רבה כ"ז (ט"ז):

"יפקד ה'" מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר הנחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: "הרי השעה שאתבע בה צרכי; אם הבנות יורשות, בדין הוא שירשו בני את כבודי!" אמר לו הקב"ה (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה" – בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס המחצלאות; הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו.
"קח לך את יהושע בן נון" לקיים מה שנאמר (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה".

רש"י:

ד"ה יפקד ה': כיון ששמע משה שאמר לו המקום: "תן נחלת צלפחד לבנותיו", אמר: "הגיעה השעה שאתבע צרכי, שירשו בני את גדולתי". אמר לו הקב"ה: לא כן עלתה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האוהל, וזהו שאמר שלמה (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה".

פסוקים י"ח – כ'

"קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ... וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו"

במדבר רבה כ"א:

"ונתת מהודך עליו" – כמערה מכלי אל כלי.

השוה:

במדבר י"א י"ז:

"וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם"

במדבר רבה ט"ו (י"ט) :

ואם תאמר: הזקנים שהיתה נבואתן משל משה, שמא חסר משה מנבואתו כלום? לאו! למה הדבר דומה? לנר שהיה דולק והדליקו ממנו נרות ואור דליקתו לא חסר. אף כאן משה, משלו לא חסר כלום. שנאמר (דברים ל"ד) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

פסוק י"ח

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן..."

רש"י:

ד"ה לך: את שבדוק לך, את זה אתה מכיר.

פסוק י"ח

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו"

מלבי"ם:

ד"ה אשר רוח בו: הרוח כולל רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה וכל המעלות הנכבדות, וחוץ מזה.

ד"ה וסמכת את ידך עליו: ובזה השפיע עליו שפע רוח יתירה יותר על מה שהוא איש הרוח מכבר. והנה השפע לא תחול רק על מי שהוא מוכן אליה מכבר, כמו שאמרו חז"ל: "אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה" שנאמר: "יהב חכמתא לחכימין"; ועל זה אמר שכבר יש בו רוח, ורוח זה מן המוכן לכך יתוסף בו קדושה ונבואה על ידי סמיכות ידך...

פסוק כ'

"וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו"

ספורנו:

הוד מלכות. תן לו איזו שררה בחייך, שיתחילו לנהוג בו כבוד.

יצחק רגיו:

רוח מלכות וממשלה הצריכה להיות בלב הנגיד היא הנקראת כאן "הוד", כענין (דברי הימים א' כ"ט) "ויתן עליו הוד" הנאמר בהמלכת שלמה. וכן יהושע קיבל הוד מלכות, כאשר סמך משה ידיו והעמידו לנגיד, ועל ידי ההוד שאתן עליו יכבדוהו כל ישראל, וזהו "למען ישמעו כל עדת בני ישראל".

פסוק כ"ג

"וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו"

סנהדרין ק"ח ע"ב:

אמר ר' יוסי בר' חנינא: מכאן שאין אדם מתקנא בתלמידו.