חלום יעקב

משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק, נפטר תרפ"ו) לתחילת פרשתנו:

בתחילה היה גר ולא היה לו שום מטרה אחרת מאשר לילך חרנה למשפחת אביו ואחי אמו אשר המה יעזרוהו ויסעדוהו.
אבל כשהבטיח לו ה' יתברך "ושמרתיך בכל אשר תלך" – שוב לא השקיף על חרן בפרט ולא היתה תקוותו על משפחתו ואחי אמו, רק הלך לכל מקום שיזדמן לפניו, כי בכל מקום ישמרהו ה' ואלוקים יהיה עמו. והבן.

1) פסוק י' ד"ה וילך חרנה: אמר הגאון: כי "וילך חרנה" – ללכת, ואיננו רק כמשמעו. ושב לבאר מה שפגע בדרך ולא הלך ביום אחד, כי בדרך לן.	א. מה הקושי שאותו רצה הגאון ליישב? ב. כיצד תפש ר' סעדיה גאון את משמעות הפועל "הלך"? (השווה רש"י ד"ה וילך חרנה: יצא ללכת חרנה). ג. הסבר את המילים המסומנות בקו. ד. היכן מצאנו בספר בראשית דרך כתיבה כזו? ה. לשם מה הוסיף את דבריו האחרונים "ולא הלך ביום אחד"?
2) פסוק י"א ד"ה ויפגע במקום, וטעם פתחות בי"ת "במקום" – דברי משה, והטעם: במקום הידוע היום. וכן אמר הושע (י"ב ה') "ושם ידבר עמנו", כי הוא התנבא על ירבעם בן יואש, והוא היה בבית אל, ואמר לשון רבים בעדו ובעד עמוס, ובספר עמוס מבואר.       ופירוש ראב"ע בהושע שם: וטעם "בית אל ימצאנו" בשובו לאביו שם מצא המלאך, ובעבור שהמלאך נראה בבית אל פעמיים, הנה המקום שער השמים, על כן התנבאתי אני ועמוס על ירבעם בבית אל, שהוא מקום מלכותו.	א. מה הקושי ומה ישובו? ב. הסבר את הדברים המסומנים בקו. (השוה שמות ב' כ' ד"ה הר האלוקים חורבה: "ככה כתב משה". במדבר י"ג כ"ג ד"ה עד נחל אשכול: "דברי משה". ג. לשם מה מובא הפסוק מהושע בפירושו לפסוקנו? ד. במה הוא סוטה מפשוטו של מקרא בפירושו לפסוק מהושע?
3. פסוק י"א המשך הנ"ל: ועל דרך הפשט לא יתכן להיות "ויפגע" כמו (ירמיהו ז' ט"ז) "אל תפגע בי" * כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם "מקום" ואל תשים לבך לדרוש מ"מקום אחר" (אסתר ד' י"ד), כי איננו כלל על השם, ומלת "אחר" לעד.	א. לדעת רבים, לא הבין הראב"ע את דברי רש"י שנגדם פנה. מה היא אי-ההבנה? ב. נגד איזו תפישה מוטעית של אסתר ד' י"ד פונה הראב"ע? ג. הסבר את המילים המסומנות בקו!
4) פסוק י"א ד"ה מאבני המקום: טעמו, אחת מאבני המקום.	א. מה קשה לו? ב. נגד מי מופנים דבריו?

------------------------------------------------------------------------------------

* הכוונה לדברי רש"י:

ד"ה ויפגע במקום: כמו (יהושע ט"ז) "ופגע ביריחו" ורבותינו פירשו לשון תפילה כמו (ירמיהו ז') "ואל תפגע בי".

פסוק י"ד

"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ"

פסוק ט"ו

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ"

שמות רבה בשלח כ"ה (ט):

(שמואל א' ב') "מקים מעפר דל" – סיקוסים (= סוף וקץ) נתן הקב"ה ליעקב ואמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ". כשיגיעו בניך עד עפר הארץ – אותה שעה "ופרצת ימה וקדמה" – הוי "מקים מעפר דל".

עקדת יצחק, ויצא:

...ואין ספק שההבטחות הללו לימים רבים הוא מבטיח, ולכל האומה בכללה היתה הכונה לקרוא דוקא באומרו "לך אתננה ולזרעך", שהרי לא ניתנה לו, אבל באמרו "לך אתננה" כיוון אל ישראל בכלל, כמו (ירמיהו ל') "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל". ובאמרו "לזרעך" הורה לזרעם אחריהם, שעתיד להחזירם להם אחר שיגורשו ממנה כיום הזה.
ואמר, שאם היו עתידים זרעו להיות כעפר הארץ לדוש בין האומות ולפרוץ אל ארבע כנפות הארץ בגלויות, הוא יהיה עמהם בצרתם (ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים" וישמרם בכל אשר ילכו, ועם שירחיקו נדוד, ישיב אותם אל האדמה הזאת בלי ספק; ואם יתמהמה ויתאחר זה הקץ - לא תירא ולא תחת, "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי" את זה אשר דברתי לך "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך".

פסוק ט"ז

"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"

הכתב והקבלה:

ד"ה יש ה' במקום הזה: ...מוכח מסדור מלוה המאמר, שאינו מדבר מקדושת המקום, דאם כן היה לו לומר: "במקום הזה יש ה'", כי עיקר כוונת האומר נודע ע"י סדר התיבות במאמרו, ומדהקדים "יש ה'" מבואר שזה הוא העיקר המכוון ממנו. לכן נראה לי, שאף שהיתה מציאות ה' נודעת אליו בקבלה מאבותיו, וגם בלי ספק היה לו בענין נשגב זה ידיעות מושכליות, בכל זאת כשזכה פעם ראשונה למראה נבואה זו שנתגלתה השכינה ולומר אליו, "אני ה'" שנתאמתה לו מציאות האמתי במראה, שהיא בלי ספק מעלה יתירה לבלי תכלית על קבלתו וידיעתו הקודמת לו בזה, הנה מרוב חיבה היתירה שנודע לו ענין נכבד זה, הסיח דעתו מכל ההבטחות הגדולות שהובטח עליהם בה, ובשמחה גדולה התפלא לאמור "אכן יש ה' במקום הזה", ירצה: נתאמת אצלי בהשגה נפלאה מציאות ה' במקום זה (דאס דאזיין גאטטעס איזה מיר געוויסס געווארדען אן דיעזעס ארטע)...

פסוקים כ'-כ"א

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר
אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי
וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי
וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים"

1.

אנשלמה אשתרוק, מדרשי התורה: אם יהיה אלוקים עמדי – להספיק לי ההכרחי, וישמרני מהסיבות המטרידות השכל, ויתן לי כסות בקרה ולחם לבד, אז אשים כל השתדלותי כדי שאשוב בשלמותי אל בית אבי, כי ההשתמשות במפורסמות יהיה לי על המעט ולצורך לבד, והעיון יהיה לי לרוב דרך קבע. א. במה שונה פירושו מן הפרושים המקובלים? דרך משל רשב"ם: ד"ה והיה ה' לי לאלוקים: שיסייעני בכל מעשי. דרך משל הבאור: ד"ה והיה ה' לי לאלוקים: מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן "אם יהיה אלוקים עמדי" עד "אל בית אבי" וכן תרגם המתרגם לאשכנזית (מנדלסון) "אונד דער עוויגע מיר אלס שוסצגוט ביי שטעהן וירד". ב. מה גרם לו לפרש כפי שפירש?

2.

ספורנו: ד"ה ושמרני מן רעי עכו"ם המתקוממים ומכריחים. ד"ה ונתן לי לחם לאכול: שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני. ד"ה ושבתי בשלום: מן החלאים המעבירים את האדם... ד"ה והיה ה' לי לאלוקים: אז יהיה ה' לדין אם לא אעבדהו בכל כוחי; והוי"ו כמו זאת משמשת במקום "הנה". כלומר: הנני מקבל עלי מעתה שהא-ל יתברך המרחם יהיה לי לאלוקים ויתנהג עמי במידת הדין. א. במה מסכים הוא עם בעל מדרשי התורה מבחינה רעיונית? ב. במה שונה הוא ממנו מבחינה תחבירית? ג. מה ראה צורך לפרש דוקא וי"ו של "והיה"?