עריכת הנרות, נוקב שם ה'

בטעם המצוה נאמרו דעות שונות, והנה מקצתן:

ספר החנוך:

שצוונו ה' להיות נר דלוק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. וכל ענין ההגדלה בו, כדי שיכניס האדם בלבו – כשיראהו – מורא וענוה. וכבר אמרנו כי במעשה הטוב תוכשר הנפש. וכל זה סובב על הציור הבנוי לנו, כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת, כי יש למקובלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם אנחנו נכתוב הנראה בפשוטן של הדברים.

המלבי"ם:

באשר ציור המקדש היה כאילו שם התאחדו כל ישראל כאיש אחד, וכל עניני המשכן ועבודתו היה להשכין שם אור ה' ושכינת זהרו, ציוה אל הגוף הכללי, שהם בני ישראל, שיביאו אל משה שמן זית זך שהוא יטהר נשמתם, שתהיה מוכנה למאור, ואז באמצעות משה שהוא הוריד התורה ואור אלוקים לארץ, יעלה את המנורה שהיא כל נשמת ישראל, להעלות נר תמיד;
ומפרש שהאור הזה בא מן התורה הנתונה בארון הברית שמשם יערוך את הנרות לפני ה' תמיד.

1.

פסוק ב' "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" א. למה נאמר "ויקחו" ולא נאמר "ויתנו"? ב. איך מתקשר פועל "ויקחו" עם מילת "אליך"?

2.

פסוק ג' "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר " והלא אין פועל עריכת הנרות כל הלילה "מערב עד בקר". הסבר את לשון הכתוב!

עיין לשתי השאלות (1,2) בדברי רש"י הבאים:

בראשית פרק כ"ד, פסוק י"ח:

ד"ה ותורד כדה: מעל שכמה.

בראשית פרק ל"ח, פסוק י"ב:

ד"ה ויעל על גוזזי צאנו: ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו.

שמות פרק ג', פסוק ג':

ד"ה אסורה נא: אסורה מכאן להתקרב שם.

3.

השוה את הנאמר בפסוקים: פסוק ב' "...לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" פסוק ג' "...יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ... לִפְנֵי ה' תָּמִיד" פסוק ד' "יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד" למה לא נאמר בפסוק ב' "לפני  ה'"?

פסוק י'

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה"

ספרא אמור פרשה י"ד:

ויצא בן אשה ישראלית. מניין יצא? מבית דינו של משה, שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן. אמרו: 'מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן?' אמר להן: 'מבנות דן אני'. אמרו לו: 'הכתוב אומר (במדבר ב') "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל"'.
נכנס לבית דינו של משה וצא מחוייב, ועמד וגידף.

תנחומא (כ"ג):

"ויצא בן אשה ישראלית" מהיכן יצא? לוי אומר: מעולמו יצא, כמו שנאמר בגלית (שמואל א' י"ז) "ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת".
ר' ברכיה אמר: מהיכן יצא? מפרשה של מעלה, שנאמר (כ"ד ה') "ולקחת סלת ואפית אותה שתים עשרה חלות... ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד..." אמר: דרך המלכים לאכול פת חמה, שמא ציננה? (=לגלג על לחם הפנים שאכלוהו לאחר תשעה ימים).

ראב"ע:

ד"ה ויצא בן אשה ישראלית: מאהלו, כמו (במדבר ט"ז כ"ז) "יצאו נצבים פתח אהליהם".

רמב"ן:

ד"ה ויצא בן אשה ישראלית: טעמו: ויצא בתוך בני ישראל, וכן (אסתר ד' א') "ויצא בתוך העיר", כי יצא מביתו או ממקום מושבו אל העיר; וכן זה יצא מאהלו או ממקומו ובא בתוך העם וינצו.
וטעם "במחנה", כי היתה המריבה במחנה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה.

פסוק י'

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית"

אברבנאל:

...ויש מפרשים שהוא כמו (משלי כ"ה ח') "אל תצא לריב מהר" וכן (דברים י"ג י"ד) "יצאו אנשים בני בליעל".

ר' נפתלי הירץ וייזל, (באור) כ"ד א':

...לפי שספר ויקרא כולו מראשו ועד כאן קדושות - קדושת הקרבנות, הנזירה מן הטומאות והעריות, ומועדי ה' הקדושים וכל פרשת קדושים ומכאן ואילך לא דיבר עוד על קדושת הגוף והמצוות, כי אם בקדושת הארץ - שמיטה ויובל; לכן נכתב באחרונה הסיפור הזה, לפי שבפרשת קדושים החל (י"ט ב') "איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת", ועל ברכת ה' לא הזהיר ולא העניש, אף על פי שהוא חמור מאד ממקלל הוריו, לפי שאין מדרך כבוד של מעלה להזהיר על ברכת השם הנכבד והנורא, וחלילה לבני ישראל היודעים את ה' ש"יברכוהו", והדבר בעצמו נמנע, שהיודע אותו שהוא לבדו ומאתו הכל ואין מי יעמוד לפניו, קללתו לשגעון תחשב, ...על כן לא באה אזהרה על המקלל את ה', ...אבל סיפר הכתוב שקרה הדבר הרע הזה, ומשאלת משה ותשובת ה' אנו למדין על דרך הסיפור דין הפושע הזה.

פסוק י"א

"וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל"

ראב"ע:

ד"ה ויקוב: יש אומרים, שפירושו – ויפרש, כמו (ישעיה מ"ב ב') "אשר פי ה' יקבנו", (במדבר א' י"ז) "אשר נקבו בשמות".
ויש אומרים שהוא כמו (במדבר כ"ג ח') "מה אקוב לא קבה אל".
והראשון קרוב לפי דעתי.

1.

מה ההבדל בין שני הפירושים?

2.

למה נראה לו הראשון קרוב לפשט מן השני?