"גאולה"

פסוק כ"ט

"בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה"

חזקוני:

כיון שהעיר מוקפת חומה, אין קרקע הבית עומד לזריעה לעולם, והקב"ה לא גזר להחזיר ביובל רק בקרקע שחיות האדם תלויה בו;

דבר אחר: סתם הקונה בית בעיר חומה לעולם הוא קונה, כי בבית אחרים אין אדם עשוי להתיישב יפה, ולעשות בו שום בנין, לפיכך כתב בו: "לא יצא ביובל". אבל שדה ובתי חצרים שאדם רגיל ליקח באריסות או בחכירות, כתוב בו "ויצא ביובל".

פסוק כ"ד

"וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ"

רש"י:

ד"ה ובכל ארץ אחוזתכם: לרבות בתים ועבד עברי. ודבר זה מפורש בקידושין בפרק ראשון (דף כ"א) ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו, שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים, או הוא או קרובו, ואין הלוקח יכול לעכבה.

רשב"ם:

ד"ה: גאולה תתנו לארץ: אם ירצה המוכר לפדותה לפני היובל.

רמב"ן:

ד"ה: ובכל ארץ אחוזתכם: (אחרי הביאו דברי רש"י) ואינו נכון בעיני שיכלול בפרשת היובל "ובכל ארץ אחוזתכם תתנו גאולה" ויאמר בפרשה השניה, כיצד (פסוק כ"ה) "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו".
והנכון בעיני שיאמר "ובכל ארץ אחוזתכם" – הארץ אשר אני נותן לכם לאחוזה, תתנו הגאולה הזאת של היובל.
ואמר "גאולה", כמו (ישעיה מ"ח כ') "כי גאל ה' עבדו יעקב", שהוציא עבדו מיד המחזיקים בו, וכן (שמות ו' ו'): "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה". אף זה – תתנו גאולה לארץ, שאני רוצה לגאול ארצי מיד המחזיקים בה, שלא נתתיה אני להם בחלק אחוזתם.
והוצרך לומר כן, בעבור שאמר (למעלה פסוק כ"ג): "כי לי הארץ", והנה כל הארץ לו היא, לפיכך חזר ואמר שינהוג היובל בארץ אחוזתנו בלבד, לא בחוצה לארץ. ואמר "ובכל" שהיא תנהג בכל אחוזתנו גם בעבר הירדן ובכל מקום האחוזה, לא בארץ ה' אשר שם המקדש בלבד.

פסוק כ"ח

"וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ"

הבאור:

מכאן יש ללמוד שגאולת הקרובים אינו אלא מיד הלוקח, ועכשיו שגאלו אותה היא תחת ידם, שהרי בגאולת הגואל לא אמר "ושב לאחוזתו".
וטעם "ושב לאחוזתו" לדעתי מלמדנו הענין כולו, שאף על פי שהוא עצמו מצא כדי גאולתו וגאל שדהו, אין לו רשות לגאול מיד לוקח זה ולמוכרה לאחר, אלא "ושב לאחוזתו" – צריך שישוב לאחוזתו, שלא נתנה לו התורה רשות לבטל המקח הראשון אלא כדי שישוב לאחוזתו, לא לחזור ולמכרה להרויח בכסף מקנתו, ולבד הקרוב גואל, אף על פי שאין המוכר שב לאחוזתו.
ועל כן אמר: אם אין לאיש גואל, שוב לא תצא האחוזה מיד לוקח זה ליד לוקח שני, אלא אפילו השיגה יד המוכר וגאל את אחוזתו, צריך שישוב לאחוזתו לא שימכרנה לאחר.

1. פסוק כ"ט ד"ה והיתה גאולתו: של בית.	א. מה בא ליישב כאן, ומניין לו שכך הוא? ב. למה לא פירש את הכינוי גם למעלה בפסוק כ"ו "ומצא כדי גאולתו"?
2. פסוק כ"ט ד"ה והיתה גאולתו: לפי שנאמר בשדה, שיוכל לגאלה משתי שנים ואילך, כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים ראשונות אינו יכול לגאלה, הוצרך לפרש בזה שהוא חלוף (=בהפך), שאם רצה לגאול בשנה ראשונה – גואלה, ולאחר מכן אין גואלה.	ר' ישראל איסרליין בספר "באורי מהרא"י" על רש"י מקשה: פשיטא, שהוצרך לכתוב כאן שהוא בחלוף, כיון שהדין ממש איפכא, ומאי קשה לרש"י? התוכל לתרץ קושייתו?