גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שירת הבאר

ב.

"וממדבר מתנה" וכו' - הדרש והפשט

פרשת חוקת
שנת תשכ"א

שירת הבאר

במדבר פרק כא, פסוקים י - כ

א.  שירת הבאר

פסוק ט"ז

"וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה
אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם"

תנחומא חוקת (כ"א):

"אז ישיר ישראל" – ולמה לא נזכר משה שם? מפני שנענש על המים ואין אדם מקלס לספקלטור שלו.
ולמה שמו של הקב"ה לא נזכר בה? משל למה הדבר דומה? לשלטון שעשה סעודה למלך. אמר המלך: "פלוני אהובי יש שם?" אמרו לו: "לאו". אמר המלך: "אף אני איני הולך לשם".
אף כאן אמר הקב"ה: "הואיל ומשה אינו נזכר, אף אני איני נזכר שם".

רש"י:

ולמה לא נזכר משה בשירה זו? לפי שלקה ע"י הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה, לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר: "אם אוהבי שם, אני שם. ואם לאו, איני הולך!"

רשב"ם, פסוק י"ד:

ד"ה על כן יאמר בספר מלחמות ה': על אלו המסעות שחזרו לאחוריהם והקיפו את ארץ אדום, כדכתיב (דברים ב' א') "ונסב את הר שעיר ימים רבים", וחזרו עד שפגעו בבאר שכתב למעלה (=בפרק כ'), אז יאמר בספירת דברים ששבחו להקב"ה והזכירו ניסי ים סוף וניסים שנעשו בנחל ארנון ובאר, וגם "אז ישיר ישראל", בראותם עתה את הבאר, כי מתחילה לא אמרו שירה עליו, לפי שאז נענשו עליה משה ואהרן.

חזקוני:

ד"ה ומשם בארה: מאותו אשד הנחלים היתה הבאר נובעת ויצאה מן הסלע.

ד"ה חפרוה שרים: משה ואהרן, דכתיב "ודברתם אל הסלע".

ד"ה במחוקק במשענותם: כשהכה במטה עשה רושם בסלע ובקעו, לשון (יחזקאל ח' י'; כ"ג י"ד) "מחוקה על הקיר".

ראב"ע:

ד"ה ונשען על גבול מואב: ...ומשם נסעו בני ישראל אל המקום הנקרא "באר", כי ה"א "באר" תחת "אל", כמו ה"א "מצרימה".
וזאת הבאר גם היא היתה פלא, ואיננה הבאר הנקרא "באר מרים" לפי דעתי, רק היה מקום שציוה משה וחפרוהו שרי ישראל במשענותם ומיד נבקעו מים.

ד"ה כרוה נדיבי עם: כפול כמשפט.

ד"ה במחוקק: ע"י המחוקקים, כמו (שופטים ה') "לבי לחוקקי ישראל".
וזו הבאר היתה במדבר רחוק מן הישוב ומזה המדבר נסעו אל מתנה.

ר' יוסף אבן-כספי, משנה כסף:

ד"ה היא הבאר: זה המעשה והאמירה היא עתה, ולא היה בזה פלא כמו הצור והסלע, רק שציוה משה לגדולי ישראל שיכרו שם באר וימצאו שם מים ברצון האל, ולכן השיר לישראל.

אברבנאל:

ואמר הכתוב "ומשם בארה", וכבר הודעתיך שִקרות האומר, שהבאר הנזכר כאן הוא הסלע שהכה משה בקדש, כי למה הזכיר הכתוב כאן, שלא במקומו?
ועוד: איך יתכן בהיות משה ואהרן אבלים וחפויי ראש על גזרת מיתתם ושלא יבוא אל הארץ אז ישירו ישראל את השירה הזאת – ורועיהם ומנהיגיהם בלב רע?!
ועוד: איך יאמרו על הסלע "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם", כי הנה הסלע אשר היה בקָדֵש לא נגעה בו יד אדם להוציא מים ממנו אלא משה?!
ולכן נראה לי, ששאר הפעמים נתן הקב"ה מים לישראל על דרך הפלא אבל היה זה כאשר ישראל היו שואלים אותם ומתרעמים עליהם, ומפני ההכרח היה שולח להם מים לשתות. אבל המקום הזה "בארה" נקרא כן, לפי ששם הקב"ה מעצמו, מבלי שישאלו ממנו ישראל מים, אמר אל משה: "אסוף את העם ואתנה להם מים" רוצה לומר: מבלי שאלתם ובקשתם...
והנה ישראל בראותם שהקב"ה היה נותן להם מים ברצון פשוט, לא מכח תרעומת, נתנו לפניו שירה רבה, ברכות והודאות לשמו הגדול.
וזהו שאמר: "היא הבאר אשר אמר ה'" רצונו לומר, זה היה הבאר אשר נתנה הקב"ה מעצמו ולא בשאלת השואלים.

1.

מהו הקושי בפסוקנו שאותו משתדלים כל הפרשנים לישב?

2.

כמה דעות שונות נאמרו בדברי המפרשים הנ"ל?

3.

מה פירוש דברי התנחומא "לא נזכר שמו של משה שם", היכן?

ועיין דברי רש"י המקצר את דברי התנחומא.

4.

למה הוסיף הרשב"ם את המילים "בספירת דברים" ולמה לא אמר בפשטות, "אז שיבחו להקב"ה והזכירו ניסי ים סוף...".

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר