"והיה אם שמוע"

1) פסוק י"ג

ד"ה מצוה אתכם היום: שיהיו עליכם חדשים, כאילו שמעתם בו ביום.

2) פסוק י"ג

ד"ה לאהבה את ה': שלא תאמר: הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו, עשו מאהבה וסוף הכבוד לבוא.

3) פסוק י"ג

ד"ה ולעבדו בכל לבבכם: עבודה שהיא בלב וזו היא תפילה, שתפילה קרויה עבודה, שנאמר (דניאל ו' י"ז): "א-להא דאנא פלח ליה בתדירא" וכי יש פולחן בבל? אלא על שהיה מתפלל, שנאמר (דניאל ו' י"א) "וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכותי ומצלא ומודה קדם א-להה" וכן בדוד הוא אומר: (תהלים קמ"א) "תכון תפילתי קטרת לפניך".

דברי רש"י אלה מקורם בספרי לפסוקנו ושם הלשון:

לעבדו – זו תפלה, או אינו אלא עבודה? תלמוד לומר: "בכל לבבכם" – וכי יש עבודה בלב? הא מה תלמוד לומר "ולעבדו בכל לבבכם"? זו תפילה, וכן בדוד הוא אומר...

 ומביא שני הפסוקים ומקדים הפסוק מתהלים לפסוק מדניאל.

4) פסוק ט"ו

ד"ה ואכלת ושבעת: הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים "ואכלת ושבעת".

5) פסוק ט"ז

ד"ה השמרו לכם: כיון שתהיו אוכלים ושבעים תשמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח') "פן תאכל ושבעת... ובקרך וצאנך ירביון...". מה הוא אומר אחריו? "ורם לבבך ושכחת את ה' א-לוהיך".

6) פסוק ט"ז

ד"ה וסרתם: לפרוש מן התורה, ומתוך כך "ועבדתם אלוהים אחרים", שכיון שאדם פורש מן התורה, הולך ומדבק בעבודת כוכבים, וכן דוד אומר (שמואל א', כ"ו י"ט): "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים!" ומי אמר לו כך? אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד עבודת כוכבים.

"השמרו לכם פן יפתה לבבכם" – אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה, שנאמר (שמות ל"ב) "סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה". ואומר (שמואל א' כ"ו)...

(ומביא את הפסוק המובא בדברי רש"י, ומסיים:)

אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה.