הפטרה ראשונה מבין ג' דפורענותא

פסוק ו'

"וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי"

השוה את דברי ירמיהו אלה לחמשת תשובותיו-דחיותיו של משה ע"י הסנה, לאחר שנאמר לו (ב', י') "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים":

1)    פרק ג' פסוק י"א

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים
מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"

2)    פרק ג' פסוק י"ג

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים
הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם... 
וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"

3)   פרק ד' פסוק א'

"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר
וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי 
כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"

4)   פרק ד' פסוק י'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה'
...לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ
כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"

5)   פרק ד' פסוק י"ג

"וַיֹּאמֶר
...שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"

הדומה תשובת ירמיהו לאחת מאלה או לא?

פסוק ו'

"... כִּי נַעַר אָנֹכִי"

רש"י:

איני כדאי להוכיחן. משה הוכיחן סמוך למיתתו, כבר נחשב בעיניהם ככמה נסים שעשה להם: הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, הוריד להם את המן, הגיז את השלו, נתן להם את התורה, העלה את הבאר.
אני – בתחילת שליחותי אני בא להוכיח?!

רד"ק:

"לא ידעתי דבר" – רצונו לומר: דברי תוכחה, כי אני נער ואיך אוכיח עם אחד; ואין תימה אם באה לו הנבואה והוא נער, כי הנה גם כן שמואל היה נער בתחילת נבואתו, ורוח הנבואה החכימה אותם, אף על פי שהיו נערים.
ואפשר כי "נער" – משרת, ואף על פי שהוא גדול בשנים נקרא "נער", כמו שאמר (שמות ל"ג י"א) "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל". והיה (ירמיהו) משרת נביא אחד שהיה בימיו או חכם, רצונו לומר: ביד גדול ממנו ראוי לשלוח זה השליחות, לא בידי.
והמפרשים פירשו, כי נער היה בשנים, וכן שמואל.

אברבנאל:

שהיה באמת מעט השנים... והקשה כנגד דיבור אלוקי באמרו: איך אמרת שהשפעת בי הידיעה והמוסר, ואני איני יודע לדבר ולסדר מאמרי כחכם...

אלשיך:

להיות שליח אל ירושלים, מלכיה ושריה וכל עם בני ישראל צריך איש בעל לשון לימודים ו"פום ממלל רברבן" (המליצה הזו שאולה מדניאל ז' ח' – פה מדבר גדולות, דברי גאוה), ואני נער, לא יחשבוהו או לא יערבו להם דבריו באומרם: מי שַׂמְךָ לאיש מוכיח בשער?

ילקוט שמעוני רס"ב:

... אמר לו הקב"ה: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" – עד שלא יצרתיך במעי אמך מיניתיך להיות מתנבא על עמי.
ענה ירמיהו ואמר לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא ביקשו להרגו?! העמדת להם משה ואהרן – לא ביקשו לרגום אותם באבנים? העמדת להם אליהו בעל קווצות – מיו מלעיגים ומשחקים עליו: "הרי מסלסל קווצותיו! שמו איש בעל שער!" (מלכים ב א' ח'); העמדת להם את אלישע – היו אומרים לו (מלכים ב ב') "עלה קרח! עלה קרח!" איני יכול לצאת ידי ישראל! לא ידעתי דבר, כי נער אנכי".
אמרה לו רוח הקדש: הלא לנער אני אוהב, שלא טעם טעם חטא. גאלתי את ישראל ממצרים וקראתים נער שנאמר (הושע י"ד) "כי נער ישראל ואהבהו", ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, שנאמר (ירמיהו ב') "זכרתי לך חסד נעוריך".

.  יב .  {ס}

יג .  יד , עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

השווה:

פרק כ"ד

פסוק א'

"הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים..."

פסוק ג'

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי
מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ
וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת טֹבוֹת מְאֹד..."

פסוק ד'

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר"

פסוק ה'

"כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה..."

רד"ק, תירץ את השאלה האחרונה בדבריו:

"נראה כי ראה מקל בלא עלים ובלי פרחים והתבונן אליו במראה הנבואה והכיר בו שהוא מעץ שקד, לפיכך אמר לו ה': היטבת לראות, כי אילו ראה אותו בעלים ופרחים, מה היתה הטבת הראיה? נקל הוא להכירו!"

פסוק י"ב

"כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ"

מלבי"ם:

גדר פועל זה הוא המתמיד לעיין ולהביט או לשכון אצל איזה דבר בהתמדה יתירה כמו (תהלים קכ"ז) "שקד שומר", (משלי ח') "לשקוד על דלתותי". והנה לפעמים יביא ה' את הרעה על האדם ע"י הסתרת פנים, שמסתיר פניו והרע בא מעצמו כמו שנאמר (דברים ל"ב) "אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם". ולפעמים יביא הרע בהשגחה כמו שנאמר (דניאל ט' י"ד) "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוקינו", ורצוני לומר: "שוקד אני על דברי, איך להוציאו אל הפעל ולעשותו דרך השגחה".

לדבר דניאל הנ"ל ט' י"ד, עיין גיטין פ"ח:

דרש מרימר: "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוקינו" – וכי משום ד"צדיק ה'" – לכן "וישקד על הרעה"? אלא צדקה עשה ה' עם ישראל, שהקדים גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת".

      ופירש רש"י, שם:

גלות יכניהו הוא יהויכין שקדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה, וזוהי צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיהו לבבל בעוד שחכמי גלות יהויכין קיימין, שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם, לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניהו, דכתיב בהו "והחרש והמסגר אלף".