נאום משה בפרק ד'

פסוק ל"ב

"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ
לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ"

רבנו בחיי, על התורה:

נעל דלתי השאלה, שאין לך רשות לשאול "מימים ראשונים אשר היו לפניך" כי אם מבריאת העולם ואילך, לא קודם לכן, כי זה מן החקירה הנמנעת, שאסור לשאול ולדבר עליו, כענין שאמרו: "מה למעלה, מה למטה מה לפנים, מה לאחור".
וכן דרשו במסכת חגיגה: (איוב כ' ד') "הזאת ידעת מני עד" - מני שיש אדם עלי ארץ – התורה היתה מקודם שנברא העולם, אבל אתה אין לך רשות לדרוש אלא "מני שיש אדם עלי ארץ".

פסוק ל"ד

"אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי
בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה"

השוה:

פרק ד' פסוק ל"ח

"... לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ"

פרק ז' פסוק א'  

"וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים                   מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי - 
                                          גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ"

פסוק מ"א

"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה"

רש"י:

ד"ה אז יבדיל: נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה: "מצוה שאפשר לקיימה – אקיימנה".

רשב"ם:

ד"ה אז יבדיל משה: למה הפסיק דברי משה, שהם מחוברים יחד זה אחר זה, וכתב זה המעשה בינתים? אלא לפי שהאריך בדבריו עד עכשו, ועתה מתחיל לפרש המצוות היאך ביאר את התורה הזאת, והוא צריך לומר "שופטים ושוטרים תתן לך" (פרק י"ט) "שלש ערים הבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' נותן לך". ואם ירחיב לעתיד לבוא "ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה". ועל שלש הערים שציוה לו הקב"ה ב"אלה מסעי" לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתוב כאן, כי משה הבדילם כבר. ולכך לא ציוה לישראל.

ראב"ע:

ד"ה אז יבדיל משה שלש ערים: הטעם, ביום שיבדיל משה אלה הערים, אז אמר דברי הברית.

רמב"ן:

ד"ה אז יבדיל משה שלש ערים: ר' אברהם אמר (ומביא פירושו כדלעיל) ואינו נכון, אבל הוא כפשוטו.
כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה ופתח להם בדברי תוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותו במה שעשו והאזהרות על יחוד ה' והשלים להם שישמרו חוקיו ומצוותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם: "עתה נקיים המצוה אשר ציוונו ה', ותהיינה בצר במדבר ורמות גלעד וגולן בבשן ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה". ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותם שבארץ כנען, אמר: "מצוה שבאה לידינו נקיים אותה, למען ייטב לנו".
ואחרי כן קרא בקול גדול אל כל ישראל שהיו שם ואמר אליהם: "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים..", כי עתה יפתח במצוות ובביאור התורה, כאשר פירשתי בתחילת סדר אלה הדברים.

כלי יקר:

ד"ה אז יבדיל משה שלש ערים: בקשור פסוק זה עם הענין הקודם יצאו המפרשים ללקוט ולא מצאו ביאור מספיק ומהו לשון "אז".
ועתה הטה אזנך ושמע! מצינו שהאדם מתחיל במצוה אף על פי שאינה יכולה לבוא לידי גמר על ידו, מכל מקום מצוה שבאה לידו חייב לקיימה, כמו שמצינו בדוד שאמר לשלמה בנו (דהי"א כ"ב י"ד) "והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב" אף על פי שידע שהוא אינו יכול לגמור המצוה, כי לא הורשה לבנות הבית, מכל מקום התחיל במצוה, שידע באמת שלא תהיה במלואה וטובה, כי אם על ידי בנו.
דרך משל: איש זקן הנוטע אילן אתרוג של מצוה, אף על פי שהוא יודע באמת שלא יוכל לבוא לידי מצוה זו, מכל מקום בניו יכולין לבוא לידי קיומה, וכן בעניינים רבים נמצאים על זה האופן.
ועל זה נאמר בפסוק (ח') "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך" רצונו לומר שאם תבוא לידך איזו מצוה תקיימנה היום לאלתר, אף על פי שאין טובה נגמר ונראה לאלתר, כי אם בזמן שבניך אחריך יגמרו המצוה, מכל מקום תעשה המצוה היום לאלתר, בין שייטב לך, רצונו לומר שבידך לגומרה, בין שייטב לבניך אחריך, כי אין בידך לגומרה. ועל זה אמר "אז יבדיל משה שלש ערים" אף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שלוש שבארץ, מכל מקום אמר משה: "מצוה שבאה לידי אקימנה", וזהו ענין "אז": כשלימד את ישראל ענין זה בפסוק הקודם מיד עשה הוא הלכה למעשה בכיוצא בו, כדי שממנו יראו וכן יעשו בכל התורה ומצוותיה.
ועל זה נאמר (ד' מ"ד) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" שיעשו בכיוצא בכל מצוות התורה.

פסוק מ"א

"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה"