גירוש הגר ובנה

השווה פרק זה לפרק ט"ז, וראה שם דברי המפרשים:

רמב"ן, פרק ט"ז פסוק ו':

ד"ה ותענה שרי ותברח מפניה: חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי.

רד"ק, פרק ט"ז פסוק ו':

ד"ה ותענה שרי: לא נהגה שרה בזה לא למידת מוסר ולא למידת חסידות; לא מוסר, כי אף על פי שאברהם היה מוחל לה על כבודו, היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו; ולא למידת החסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכולתו במה שתחת ידו; ואמר החכם, מה נאוה המחילה בעת היכולת (כלומר בעת שהיכולת בידך גם לבלי למחול אלא להעניש).
ומה שעשתה שרה לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר: "כי שמע ה' אל עניך", והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברהם לא מנע שרי מלענותה אף על פי שהיה רע בעיניו – משום שלום בית,
וכן זה הסיפור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המידות הטובות ולהרחיק הרעות.

פסוק י"ט

"וַיִּפְקַח אֱ-לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם"

רמב"ם, מורה נבוכים א' ב':

והתבונן אמרוֹ (על אדם וחוה בראשית ב' ז') "ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם". לא אמר "ותיפקחנה... ויראו", כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אחר כך, לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו (באדם) עניין אחר, שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם.
ודע, כי זאת המלה – פקח – לא תיפול בשום פנים אלא על ענין גלות ידיעה, לא ראות חוש יתחדש - (בראשית כ"א י"ט) "ויפקח אלוקים את עיניה".