מעשה שמעון ולוי

השוה:

פרק ל"ד פסוק י"ג

"וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה"

פרק כ"ז פסוק ל"ה

"בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה"

פרק כ"ט פסוק כ"ה

"וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"

בנו יעקב, בפרושו לבראשית:

הנה לפנינו (ל"ד י"ג) אותו ביטוי שמצאנוהו בספר בראשית כ"ז ל"ה, וכן כ"ט כ"ה. ואם חוזר הכתוב על מילה מיוחדת במקומות שונים, עלינו לשאול, אם אין קשר פנימי בין המקומות שבהם מופיע הביטוי.

התוכל לגלות את הקשר שבין שלושת המקומות?

אברבנאל, מקשה:

מה ראו אנשי העיר לקבל עליהם צער המילה וכאבה, בעבור שיתפייסו יעקב ובניו מנישואי דינה, ובעבור ששכם יקח אשה כרצונו?
והיה ראוי שיאמרו לחמור ולשכם בנו: "אם יש את נפשך לקחת את דינה, קח אותה לך! והרי היא לך בביתך, ומה יעשו לך יעקב ובניו, כל שכן אחרי שכבר שכבת עמה, שנשים עצמנו בצער כזה ללא הועיל?"

מה יש לענות לקושיתו?

רמב"ם, הלכות מלכים ט' הלכה י"ד:

וכיצד מצווים הן על הדיינים? חייבים להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות (= שש משבע מצוות בני נח) אלו ולהזהיר את העם; ובן נח שעבר על אחת משבע מצוות אלו יהרג בסייף.
ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל, והם ראו וידעו ולא דנוהו.

רמב"ן, פסוק י"ג:

ד"ה ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה: הנה חמור ושכם אל אביה ואל אחיה דיברו, אבל הזקן לא ענה אותם דבר, כי בניו ידברו במקומו בענין הזה לכבודו, כי בעבור היות הדבר להם לקלון, לא ירצו שיפתח פיו לדבר בו כלל.
ויש כאן שאלה, שהדבר נראה, כי ברצון אביהם ובעצתו ענו, כי לפניו היו, והוא היודע תשובתם, כי במרמה ידברו ואם כן למה כעס? ועוד: שלא יתכן שהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טמא אותה; והנה כל האחים ענו המענה הזה במרמה, ושמעון ולוי לבדם עשו המעשה. והאב ארר אפם להם לבדם.
והתשובה, כי המרמה היתה באמרם להימול כל זכר, כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נימולים, יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם. וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם. ושמעון ולוי ראו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר.
ויתכן שהיה הכעס ליעקב, שארר אפם (פרק מ"ט ה-ז) על שהרגו אנשי העיר אשר לא חטאו לו, והראוי להם שיהרגו שכם לבדו, וזהו מה שאמר הכתוב: "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו...", כי כולם הסכימו לדבר לו במרמה בעבור הנבלה שעשה.
ורבים ישאלו: איך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי?
והרב (= הרמב"ם) השיב בספר שופטים (הלכות מלכים ט' י"ד) ואמר, שבני נח מצווים על הדינים והוא להושיב דיינים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות שלהן ובן נח שעבר על אחת מהן נהרג בסייף. ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו, הרי זה הרואה יהרג בסייף, ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו ידעו – ולא דנוהו. (עד כאן דברי הרמב"ם).
ואין דברים אלה נכונים בעיני, שאם כן היה יעקב אבינו חייב להיות קודם וזוכה במיתתם, ואם פחד מבני שכם, למה כעס על בניו וארר אפם אחר כמה זמנים וענש אותם וחילקם והפיצם? והלא הם זכו ועשו מצווה ובטחו בה' והצילם? ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח בשבע מצוות שלהם אינם להושיב דיינים בכל פלך ופלך בלבד, אבל ציוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ואונס ומפתח ואבות ונזיקין וחובל בחברו ודיני מלוה ולווה וכיוצא בהם כענין הדינין שנצטוו ישראל ונהרג עליהם, אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חברו או הדליק גדישו; ומכלל המצווה הזאת שיושיבו דיינין בכל עיר ועיר בישראל – ואם לא עשו כן אינם נהרגים, שזו מצוות עשה בהם, ולא אמרו אלא "אזהרה שלהן זו מיתתם" ולא תקרא "אזהרה" אלא המניעה בלאו...
...נראה שרשאי הגוי לומר לבעל דין: "איני נזקק לכם", כי תוספת היא בישראל (דברים א') "לא תגורו מפני איש" – אל תכניס דבריך מפני איש, וכל שכן שלא יהרג כשלא יעשה עצמו קצין, שוטר ומושל לשפוט את אדוניו.
ומה יבקש בהם הרב חיוב? וכי אנשי שכם וכל שבעה עממין לא עובדי עבודה זרה היו ומגלי עריות ועושי כל תועבות השם היו? והכתוב ציוה עליהם בכמה מקומות (ויקרא י"ח כ"ז) "כי את כל התועבות האלו עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ". אלא שאין הדבר מסור ליעקב ולבניו לעשות בהם הדין. אבל ענין שכם, כי בני יעקב בעבור שהיו אנשי שכם רשעים ודמם חשוב להם כמים רצו להנקם מהם בחרב נוקמת והרגו המלך וכל אנשי העיר, כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו, ואין הברית אשר נימולו נחשב בעיניהם למאומה, כי היה להחניף לאדוניהם. ויעקב ארר אפם, כי עשו חמס לאנשי העיר שאמרו להם במעמדו "והיינו לעם אחד" והם (בני שכם) היו בוחרים בהם ובטחו בדיבורם ואולי ישובו אל ה' - והרגו אותם חינם, כי לא הרעו להם כלל.

רמב"ן, בראשית מ"ט ה':

ד"ה שמעון ולוי אחים:...וכבר פירשתי, כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונימולו ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם ומן הנפש אשר עשו. ועוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד...

1.

מניין לרמב"ם שבני שכם "ראו וידעו"?

2.

הרמב"ן עונה בחלק הראשון של דבריו (עד "ורבים ישאלו") על מספר שאלות. מהן השאלות?

3.

בדברי הרמב"ם המובאים ברמב"ן יש מילים אחדות החסרות בדפוסי הרמב"ם שלפניו; ולפי מהדיר פירוש הרמב"ן לתורה, מנחם צבי איזנשטט (הרמב"ן, ניו-יורק תשי"ט), נשמטו מילים אלה מטעם הצנזורה בדפוסי הרמב"ם. הסבר מה חשיבות המילים האלה לענייננו?

4.

מהו ההבדל העקרוני בין הרמב"ם לרמב"ן ביחסם למעשה שמעון ולוי בשכם?

5.

מהו הנימוק הפורמלי המובא ברמב"ן נגד הרמב"ם?

6.

מה ראיה יש למצוא לדעת הרמב"ן שהרגו את אנשי שכם "בחרב נוקמת" (= לשם עשית נקמה) ולא כדי לעשות בהם דין על עברם על מצוות בני נח?

7.

לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף דבריו, שלא היה הברית שנימולו אלא להחניף לאדוניהם (= ולא לשם גרות אמת). מה קושיה רצה לישב על ידי כך?

8.

מה מחדש הרמב"ן בפירושו לפרשת ויחי על הנאמר כבר בפירושו כאן? למה לא אמר דבריו אלה גם במקומנו?

חידושי הר"ן, לסנהדרין נ"ו:

ועוד קשה לי (על דברי הרמב"ם שהובאו בשאלה הקודמת): דהא במקום שכם אפשר שהיו שם דיינים, אלא לפי שהיה שכם בן חמור אדון עליהם לא יכלו לשפטו, כמו שמצינו בכמה מלכי ישראל, שהיו עושין הרע בעיני ה' ולא היו הורגין אותם ישראל.
ומכל מקום אפשר לומר לענין הריגת בני שכם, שכבר היו חייבים מיתה לפי שהיו עובדי עבודה זרה, אלא שלא היה דינם נמסר לבני יעקב, שלא היה סיפק בידם לעשות זה המשפט, לולא השגחת ה' יתברך שנתן חיתתם על יושבי הארץ, וזהו שאמר יעקב "עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ..."

1.

האם מסכים הוא עם הערכת הרמב"ם את מעשה שמעון ולוי או עם הערכת הרמב"ן? מה הם נימוקיו?

2.

גם הרמב"ן וגם הר"ן אומרים ש"לא היה דינם מסור ליעקב ולבניו" – במה שונים דברי הר"ן מדברי הרמב"ן בפרט זה?