השווה את הפסוקים:
פסוק ז'
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
פסוק י"א
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?"
(ועיין לעיל פרק ג' פסוק ז':
"רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי")
| 1. |
כיצד יש לבאר חילופי כינוי אלה? |
| 2. |
הבא הוכחה מפרק זה (ל"ב) עצמו, שאין חילופי כינוי כאלה דברים שבמקרה! |
פסוק י"א
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה"
שמות רבה מ"ג ח:
אמר ר' הונא: משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי (מקום החנות) עשה שלו, והאומנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונה, התחיל האב צועק ואומר: "הורגך אני!" היה שם אוהבו, אמר לו: "אתה איבדת הנער, ואתה צועק כנגדו?! הנחת כל האומנויות ולא למדתו אלא בשם. הנחת כל המבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות!" כך אמר משה: "ריבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדין טלאים, ולמדו מהם בניך, ואף הם עשו עגל!... דע מהיכן הוצאת אותם!"
אברבנאל:
הלא ידעת שהוצאת אותם מארץ מצרים, שהיא מלאה גילולים, אשר היו מלומדים בכל התועבות האלה... והמצרים עובדי טלאים הם, ומהם למדו... והם לא היו רוצים לצאת משם, ושבעל כורחם הוציאם בכוחו הגדול ובזרועו הנטויה; ואם הוצאת אותם מתוך הגילולים והעבודות הזרות, למה יחרה אפך, אם חזרו לעשותם, כי ההרגל נעשה בהם טבע שני, והוא הביאם אל זה, ולא היה דבר שנתחדש בהם עתה...
ספורנו:
למה ה' יחרה אפך בעמך: באותם שלא חטאו בעגל.
| 1. |
מה הקושי בפסוק שאותו רצו ליישב? |
| 2. |
מה מוסיף אברבנאל בפירושו על דברי המדרש? |
| 3. |
במה שונה ספורנו משני קודמיו, ומה היא חולשת פירושו? |
| 4. |
מה האחיזה הסגנונית שמצא ספורנו בפסוק לפירושו? |
פסוק י"א
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ..."
שמות רבה, מ"ג ו':
ר' נחמיה אמר: בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד לו משה מפייס את האלוהים. אמר: "ריבון העולם, עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם?! העגל הזה שעשו יהיה מסייעך: אתה מזריח את החמה, והוא - את הלבנה; אתה – הכוכבים, והוא – המזלות; אתה מוריד את הטל והוא משיב רוחות; אתה מוריד גשמים והוא מגדל צמחים." אמר הקדוש ברוך הוא: "משה, אף אתה טועה כמותם?!! והלוא אין בו ממש!" אמר לו: "אם כן – 'למה ה' יחרה אפך בעמך?'"
|
מקשין: מדרש זה קשה להולמו. והלא משה רבנו רוצה ללמד עליהם סניגוריה ולהקטין חטאם, ולכאורה נראה שמגדיל חטאם, כי מוכיח שהם עובדים להבל ולריק ומשתחוים לאל לא יושיע – וזה הלוא עיקר חטאם (ירמיהו ב'): "כי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים" – ומה סניגוריה יש בדבריו? |