"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן..."

                          "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן 
                                   וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ 
                                        אֲנִי ה'"

ספרא פ' וכן בקידושין לב ע"ב:

"לפני שיבה תקום" – יכול אפילו זקן אשמאי (פירוש רבנו תם: לשון שוממין בור ועם הארץ כדמתרגמינן (בראשית מ"ז "והארץ לא תשם – "וארעא לא תבור")? תלמוד לומר: "זקן" – ואין זקן אלא חכם, שנאמר (במדבר י"א) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל".
ר' יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר (משלי ח') "ה' קנני ראשית דרכו".
איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה תקום" - אפילו כל שיבה במשמע.

מלבי"ם:

דעת התנא קמא, שהכל משפט אחד כפול במילות שונות, שנקרא זקן מצד חכמתו... ודעת ר' יוסי הגלילי, שהם שני משפטים, ורוצה לומר שיכבדו את החכמים ויקומו מפניהם וזה בשני פנים, אם החכם על ידי שיבה, שהזקנים אספו חכמה על ידי הניסיון ותולדות הימים, אם החכם על ידי הרוח, שלפעמים ישפיע ה' שפע חכמה על איש צעיר לימים וגם הוא נקרא בשם "זקן" על קניין החכמה שבא לו מאת ה'.

רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו':

הלכה א': כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואף על פי שאינו רבו, שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – זה שקנה חכמה...

הלכה ט': מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם, עומדין לפניו. ואפילו החכם שהוא ילד (=צעיר) עומד בפני הזקן המופלג בזקנה. ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר "לפני שיבה תקום" – כל שיבה במשמע.                  

ספרא פ':

ר' שמעון בן אלעזר אומר: מניין לזקן שלא יטריח? שנאמר: "זקן – ויראת מאלוקיך".

שולחן ערוך, יורה דעה סימן רמ"ד (ד'):

אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוון לעבור לפניהם, שיעמדו מפניו, אלא ילך לו בדרך קצרה, כדי שלא ירבו לעמוד, ואם יוכל להקיף הדרך, כדי שלא יעבור לפניהם, זכות היא לו.

פסוק ל"ב

"וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ"

רש"י:    

והדרת פני זקן. איזהו הידור? לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור את דבריו. יכול יעצום עיניו... שלא ראהו? לכך נאמר: "ויראת מאלוקיך", שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא (=עצמו). וכל דבר המסור ללב - נאמר בו "ויראת מאלוקיך".

ר' נפתלי ויזל, ב"ביאור":

ויראת מאלוקיך שיכול להענישך, וכתב על דבר מסור ללב, שאינו יכול להיוודע לאדם אחר, לפי שלעיני אדם יקום ויהדר את החכמים בדברים ובמעשים, ובלבו יהיה בוזה חכמה ומוסר, או לפי ששונא אותם, יתרחק מחברתם, שלא יצטרך להדרם, על כן נאמר על זה "ויראת מאלוקיך", גור לך מפני אלוקיך הבוחן לבבות, כי יביאך במשפט על ביזיון תורתו ויראיו.

במדבר רבה ט"ו:

אמר רב אבא הכהן בר פפא: כשהייתי רואה סיעה של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם, שלא יהיו רואין ועומדין מלפני, וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בן ר' זבידא, אמר לי: צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואים אותך ועומדים לפניך, ואתה מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלוקיך".

העמק דבר:

"והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך", שאם אתה נוהג כבוד בזקן - תמצא יראת שמים, ואם לא תירא מהם - אזי לא תירא מאלוקיך גם כן.