קרבן הנשיאים

במדבר פרק ז

אברבנאל, מקשה לפרקנו:

למה זכר הכתוב כאן קרבן כל אחד מהנשיאים בפרטיות הענינים, בהיות קרבנותיהם שווים מבלי חילוף כלל, והיה די כשיאמר בראשון מהם: "זה קרבן נחשון בן עמינדב" דרך משל, ואחר כך דבר יום ביומו, וכן הקריב פלוני ביום פלוני, לא שיכתוב דבר אחד י"ב פעמים, שהוא כפל מופלג ודבר זר?

התוכל לענות לשאלה זו (שכבר תמהו בה ראשונים ואחרונים)?

השווה לדברי המדרש דלעיל את דברי המדרש הבאים:

במדבר רבה ז' י"ט:

"ויקריבו נשיאי ישראל". למה נזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה, ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מילואים באחרונה? לפי שבשעה שאמר משה (ל"ה ח': "כל נדיב לב יביאה את תרומת ה'" ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא. אמרו: "יביאו העם מה שיביאו, ומה שיחסר, נמלא אנחנו". שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות. ראה מה כתוב (שמות ל"ה כ"ב): "ויבואו האנשים על הנשים", שהיו דוחקים זה על זה ובאים, אנשים ונשים בערבוביה. ולשני בקרים הביאו כל הנדבה, שנאמר (ל"ו ג'): "והם הביאו אליו עוד בבוקר בבוקר". וכתיב (ל"ו ז'): "והמלאכה היתה דים". לאחר שני ימים ביקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר ציוה משה (ל"ו ו'): "ויעבירו קול במחנה לאמור: איש איש אל יעשו עוד מלאכה". והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן. אמרו: "הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן, ניתן בבגדי כהן גדול". שנאמר (ל"ה כ"ז): "והנשיאים הביאו את אבני השוהם...". אמר הקדוש ברוך הוא: "בני שנזדרזו – ייכתב שהביאו והותר (ל"ו ז'), והנשיאים שהתעצלו – יחסר אות אחת משמם, שכן כתיב "והנשאם" חסר יו"ד". כיון שנגמר המשכן, הקדימו והביאו קרבן בזריזות.

ונתפרשו דברים אלה יפה בפירושו של ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית ע"י אבי מורי ז"ל):

...הנשיאים חשבו את הקריאה להתנדבות כל העם לפגיעה בכבוד מעלתם, ובציפיתם שתרומת העם לא תספיק ואז יפול בגורלם כבוד השלמת החסר, לא מיהרו להשתתף בהתנדב עם. ואולם זריזות העם הכזיבה את חשבונם, עד שיצא שנשאר להם רק להביא את אבני השוהם וכו' לבגדי הכהן הגדול.

האם דעת שני המדרשים האלה (במדבר רבה ט"ו ובמדבר רבה ז'), השונים זה מזה בהערכת הנשיאים, סותרים זה את זה או יש ליישבם?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר