הלוחות השניים
שמות פרק לד, פסוקים א - ז
| א. | "פסול לך" |
"פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים..."
בעל עקדת יצחק, שואל:
למה לא פסלם הקדוש ברוך הוא בעצמו – כראשונים?
1. |
הסבר – מניין שהראשונים הקדוש ברוך הוא פסלם? |
| 2. |
התוכל לענות לשאלתו? (שים לב שבין מעשה הראשונים ובין פסול השניים קרה מעשה העגל!) |
| ב. | "הלוחות... אשר שיברת" |
"וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ"
מסכת שבת דף פ'ז ע"א:
ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: ...ושיבר את הלוחות.
ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו? - שנאמר "אשר שיברת" – יישר כוחך ששברת.
רש"י, שם:
"אשר" – אישור, שאישרוֹ וחיזקוֹ על שבירתן.
| 1. |
מקשה הרשב"א: מנא לו לדרוש כך, והרי כמה לשון "אשר" בכתובים שאינן לשון אישור וחיזוק? ענה לקושייתו! |
| 2. |
למה מביא רש"י דברי חז"ל אלה לפסוק האחרון של דברים, ולא הביאם כאן? |
| ג. | כפל פסוקים סמוכים |
השווה:
"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"
פסוק ו'
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה'..."
התוכל להסביר כפל זה בשני פסוקים סמוכים? |
| ד. | "ויקרא בשם ה'" |
|
מה אפשר ללמוד על מובנו של המושג "וירא אליו ה'" המופיע כאן בפעם הראשונה בתורה מתוך ההשוואה הבאה: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו..." פסוק ח' "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" לבין שמות ל"ג י"ח "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" פסוק י"ט "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ" "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'" פסוק ו' "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם..." |
| ה. | "וירד ה'...ויקרא בשם ה'" |
"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"
וקרא בשמא דה'.
תרגום יונתן:
וקרא משה בשום מימרה דה'.
ויקרא- ה' יתברך; בשם ה'- קריאה מודיעה פעולות אלוהיות.
...והנכון כפשוטו, שה' הוא הקורא ומודיע דרכיו ומידותיו למשה עבדו ומלמדו היאך יקרא.
1. |
מה הן שתי הדרכים להבנת פסוקנו? |
2. |
נסה להכריע ביניהם! |
3. |
עיין במחזור יום הכיפורים: "אל מלך יושב על כסא רחמים... כמו שכתוב: 'ויעבור ה' על פניו ויתייצב עמו שם ויקרא בשם ה''. בעקבות מי מן המפרשים הנ"ל הלך מסדר התפילה הזו? |
| ו. | "השם השם" |
השם הראשון הוא נושא המאמר, והשני הנשוא, כאומר: ה' הוא ה'. והטעם שכל מה שיסופר על הנושא הנכבד הזה, וכל מה שאפשר לבטא בשפתים או לחשוב במחשבה מעצמותו הוא השינוי הנושא ההוא בעצמו הוא הוא... ורעיון הזה עמוק עד מאוד.
ולפי פשוטו כך עניינו: העצם ההיה הווה ויהיה הנמצא לישראל בעת צרתם הוא העצם ההוא בלי שינוי ותמורה ונמצא לקוראיו תמיד, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא אחר שיחטא וישוב.
היכן מצינו בתורה ובנביאים שידברו על ה' במשפט אשר הנושא והנשוא בו שווים, מטעם שאמרוֹ הביאור כאן? |
| ז. | "רחום וחנון" |
"רַחוּם וְחַנּוּן"
רחום: כדרך (תהלים ק"ג) "כרחם אב על בנים", שישמרם שלא יפלו. וחנון: כדרך (שמות כ"ב, כ"ו) "ושמעתי כי חנון אני", להושיע מי שנפל ולא יוכל קום.
הסבר, במה נעזר הראב"ע, בפסוק משמות כ"ב כ"ו, הרי גם שם מופיעה המילה "חנון" בלי הסבר כמו כאן, ובמה עשוי עכשיו הפסוק ההוא להבהיר את פסוקנו? |
| ח. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק ו' ד"ה ה' ה': מידת רחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת לאחר שיחטא וישוב. |
| |||||||||
2) פסוק ו' ד"ה ואמת: לשלם שכר טוב לעושי רצונו |
| |||||||||
3) פסוק ז' ד"ה נוצר חסד: שהאדם עושה לפניו. |
| |||||||||
4) פסוק ז' ד"ה ונקה לא ינקה: לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העוון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו: מנקה הוא לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים. |
| |||||||||
5) פסוק ז' ד"ה פוקד עוון אבות על בנים: כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכבר פירש במקרא אחר "לשונאי". |
|
| ט. | שלוש עשרה המידות |
עיין במחזור יום הכיפורים בשלוש עשרה המידות הנאמרות שם.
במה סטו מסדרי התפילות מן הפסוק ומפשט הפסוק? שים לב: הרמן כהן, בספרו: Die Religion d. Vernunft aus den Quellen des Judentum s.259 כותב: שינוי זה בתפילה יש לראותו כמעשה הנובע מתוך מידת חסידות עמוקה ביותר ומתוך אהבת האדם. |
