ראיית משה את הארץ

פסוק י"ב

"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ..."

פסוק י"ג

"וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ"

רמב"ן: 

... ואיננה מצווה שיצונו הקדוש ברוך הוא לעשות כן עתה, שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד, אבל טעמו: תעלה על הר העברים וראית את הארץ, כי בעבור שציוהו (כ"ו נ"ג) "לאלה תיחלק הארץ בנחלה", הודיעו כי לא על ידך תיחלק, כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם שיסעו ישראל מארץ מואב ותמות בו, ולא יגיעך מן הארץ לבד הראייה. "וקח לך את יהושע" – בבוא יומך תיקח את יהושע.
והשלים הכתוב לספר כי עשה כן משה בלב שלם, והיא העשייה אשר יזכור בעת פטירת משה, כאשר אמרו השירה, הוא ויהושע בן נון.

אברבנאל:

מפני שציוה יתברך על נחלת הארץ וחלוקתה, אמר לו: אל תחשוב שאתה תנחילנה, לכך אמר לו שיעלה בהר העברים ויראה את הארץ משם ויאסף אל עמיו, והיה לו תועלת רב בידיעה הזאת, כדי שישתדל לבאר הדברים שצריכים ביאור קודם מותו, כמו שהתפלל עליו דוד: "הודיעני ה' קצי ומידת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני" ...
... ומפני זה אמרתי אני שבדיבור הזה עם היות שציוהו יתברך שיעלה בהר ויראהו את הארץ לא היה כדי שימות שמה מיד, ואינו כסיפור האחר שבא בסוף פרשת האזינו (דברים ל"ב מ"ח – נ"ב), ואין הפועל שזכר הכתוב שיעשה כאן הוא הנזכר שמה, כמו שחשב הרמב"ן: ולכן לא נאמר כאן "ומות בהר", כמו שנזכר שם: אבל ציוהו שיעלה בהר, שיהיה לפניהם כלומר פעמים רבות, ויראה משם את הארץ, שבכל עת שיעלה שמה יישא עיניו אל ההרים לראותה יום יום.
ואמרו עתה "וראית... ונאספת…" הוא להגיד שעתה יראה את הארץ מעצמו כל מה שיוכל לראות, אבל עוד יראה אותה ראייה אחרת בעת מיתתו, כמו שיזכור שמה. וזהו "וראית אותה" שהוא העתיד בזמן ההוא "ונאספת אל עמך" אז, אחרי אותה ראייה אחרונה, כאשר נאסף אהרן אחיך, כי השווה עניינו לעניין אהרן באסיפה אל עמיו, אבל לא בראיית הארץ, כי משה ראה אותה, ואהרן לא ראה אותה.
הנה לא ציוה למשה שימות עתה, אבל שיתמיד לעלות שמה בהר לראות את הארץ משם...