עם סגולה
דברים פרק כו, פסוקים טז - יט
| א. | מיקום הפסוק "היום הזה" |
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה..."
ד"ה היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות: הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצוות אשר ציוה אותו ה' לחדש להם, לכך אמר "היום הזה ה' מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים", כי כבר השלמתי לך הכל...
מה מקום פסוק זה בתוך ספר דברים כולו? |
| ב. | "היום הזה" |
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה..."
רש"י:
ד"ה היום הזה ה' אלוקיך מצוך: בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם.
אחרי שהשלים משה רבנו לבאר את התורה, אמר "היום הזה ה'... מצוך לעשות", ר"ל: שכיון שכבר השלמתי ביאור המצוות, אין לדבר בם עוד בביאורם, כי אם לצוות אתכם על עשייתם ושמירתם; והנה עד עתה אולי לא הייתם יודעים ביאור המצוות, אבל עתה שכבר ביארתי אותם, אין כאן לחדש דבר, ולא נשאר להזהיר אלא חיוב עשייתן וזהו אמרו "היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות...".
1. |
מהו הקושי בפסוקנו שעומדים עליו שני פרשנינו? |
2. |
מהי חולשת תשובתו של אברבנאל? |
| ג. | "האמרת" - "האמירך" |
"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים"
פסוק י"ח
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה... כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ..."
| 1. |
ד"ה האמרת: מלשון גדולה, וקרוב מגזרת (ישעיה י"ז) "בראש אמיר". ויאמר ר' יהודה הלוי הספרדי, נשמתו עדן, כי המילה מגזרת "ויאמר". והטעם: כי עשית הישר עד שיאמר, שהוא יהיה אלוקיך; גם הוא עושה לך עד שאמרת, שתהיה לו לעם סגולה. ויפה פירש, והנה תהיה מילת "האמרת" פועל יוצא לשני פעולים. התוכל להסביר את חולשת הפירוש הזה (המובא משם ר' יהודה הלוי), ואת חריגתו מן ההקשר? |
2. |
רש"י: ד"ה האמרת והאמירך: אין להם עד מוכיח במקרא. ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה: הבדלת לך מאלוהי עובדי כוכבים להיות לך לאלוהים והוא הפרישך אליו משמי הארץ להיות לו לעם סגולה. דעת יששכר, (על פירוש רש"י): יש סתירה, דתחילה אמר: "אין להם עד מוכיח במקרא" ואחר כך אמר "ומצאתי להם עד והוא לשון 'תפארת'". ר' וולף היידנהיים, בפירושו "הבנת המקרא" על פירוש רש"י מבאר דבריו הנ"ל: דברי רש"י כאן נגמרים במילים "לעם סגולה" והשאר הוא תוספת איזה תלמיד בחוץ והמעתיקים הכניסוהו בפנים, ולכן איננו בדפוסים ישנים. התוכל ליישב את דברי רש"י הנ"ל שלא כדברי דעת יששכר ושלא כדברי ר' וולף היידנהיים? |
| ד. | שאלות מבנה |
|
בתפישת מבנה פסוקים ופסוקים נחלקו דעות בובר ורוזנצווייג בבואם לתרגם פסוקים אלה: בובר, הציע: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים: רוזנצווייג, דרש: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם: את התיקון הראשון – הפסיק אחר "להיות לך לאלוקים" דחה בובר במהדורה ראשונה. התוכל להסביר את נימוקיהם של שני המתרגמים? |
| ה. | "ולשמור כל מצוותיו" |
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו"
ד"ה ולשמור כל מצוותיו: ...ואולי כי תפארת ישראל היא מה שהעלה ורומם אותם, בתת להם כל המצוות, מה שלא עשה כך לראשונים, שהגם שנתן מצוותיו יתברך לאדם ולנח ולאבות, לא נתן אלא ב' ג' גרגירים, אבל לישראל נתן שמירת כל מצוותיו יתברך, ויש לך לדעת, כי כל המצוות אינם אלא שמירה מהתיעוב ומלכלוך הנפש ובהשלמת שמירת המצוות, יהיה האדם שלם מכל מום ומכל לכלוך.
שנית ירצה, כי ה' יחזק זרועות לשמור כל המצוות, כי לא הכל זוכים לדבר זה, הגם שיחפצו לשמור, לא יזדמן לידם, ואם יזדמן לא תשיג ידם, ואם תשיג לחלק מן המצוות, לא תשיג לכל המצוות. ואמר כאן, כי ה' האמירם לשמור כל מצוותיו.
שלישית ירצה על דרך אומרו (קהלת ח' ה') "שומר מצוה לא ידע דבר רע" ואמרו חז"ל (פסחים ח ע"ב) "שלוחי מצוה אינם ניזוקין" והוא מאמר הכתוב כאן "ולשמור כל מצוותיו" פירושו: ה' ישמור כל מצוותיו לבל יצא מהם תקלה.
רביעית ירצה להעירם בדבר שלא השיגו משה עצמו ע"ה, הגם היותו בכלל עם סגולה. והוא על דרך אומרם ז"ל (סוטה י"ד) בענין תפילת משה להכנס לארץ: "מפני מה נתאווה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה היה צריך? או לשבוע מטובה היה צריך? אלא כך אמר משה רבנו: "הרבה מצוות נצטוו ישראל שאינן מתקיימות אלא בארץ ישראל. אכנס אני לארץ, כדי שיתקיימו כולן על ידי" עד כאן דברי הגמרא. והוא מה שנתכוון לומר להם: "ראו מעלתכם! שה' האמיר אתכם... ולשמור כל מצוותיו", ולזה דקדק לומר "האמירך היום" פירושו: בזמן הזה, שאתם באים אל הארץ ושם תשמרו כל המצוות, וזה מעלה שלא השיג אפילו משה.
1. |
מה קשה לו בפסוקנו? |
2. |
למה לא אמר פירושיו אלה לד"ה "ולשמור חקיו ומצוותיו ומשפטיו" שבפסוק הקודם לפסוקנו (י"ז)? |
3. |
מה ההבדל בין פירושו הראשון לשני? |
| 4. |
במה שונה השלישי משלושת האחרים? |
| ו. | "עם סגולה, עם קדוש" |
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו"
פסוק י"ט
"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת
וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"
ד"ה להיות לו עם סגולה: הוא בתורה ומצוות. "ולתתך עליון... לתהלה ולשם ולתפארת" פירושו בחכמה ובעשר ובנימוס ובסדר טוב. "ולהיותך עם קדוש" הוא לבלי התערב בגויים ולבלי עשות כמעשיהם, רק מופרש ומובדל בקדושה ובטהרה, כי בשעה שהמה בשפלות, בעונותינו הרבים, רוצים למצוא חן בעיני עמי הארצות "וכמקולקלין שביניהם עשיתם" ויש אשר יתחתנו עמהן. לא כן בשעה שיהיו "לתהלה וכו'" "ועליון על כל הגויים" – יהיו עם קדוש מופרש ומובדל.
| 1. |
מהו הקושי התחבירי שבפסוקנו המיושב בדבריו? |
| 2. |
מהו הקושי הענייני שבפסוקנו המיושב בדבריו? |
שאלה קשה ביותר
