הפטרה לשבת שובה

שבת זו שבין ראש השנה ליום הכפורים נקראת "שבת שובה" מפני שמפטירין בו (הושע י"ד) "שובה ישראל", והעם קורין לו "שבת תשובה", מפני שהוא בתוך ימי התשובה... ואין נער אומר ההפטרה אלא קורין איש חשוב.

(עגנון, ימים נוראים קפ"ט)

השווה: פרק י"ד פסוקים: ב'-ד', ה'-ו'

            פרק ו' פסוקים: א'-ג', ד'

פסוק ב'

"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

יומא פו ע"א:

אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוהיך".
ר' יוחנן אמר: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר (ירמיהו ג'): "הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי – נאום ה'".

רש"י, שם:

ד"ה את לא תעשה שבתורה: (דברים כ"ד ד') "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה".

רמב"ם, הלכות תשובה פרק ז' הלכה ו':

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". ונאמר (עמוס ד') "ולא שבתם עדי", ונאמר (ירמיהו ד') "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב" כלומר: אם תחזור בתשובה, בי תדבק.

מלבי"ם:

ד"ה שובה עד: מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום. מילת "עד" מציין שה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו, עד המקום אשר הוא שם, ר"ל שיעזבו את עונותיהם הקודמים ויתחרטו על העבר, שטעו מני דרך בטעות ובאונס ומבקשים הדרך לשוב עד ה'.
ומוסיף אח"כ (פסוק ב') "ושובו אל ה'" – ושובו שנית אל ה' והיא התשובה מאהבה.

והשווה לדבריו דברים פרק ל':

פסוק ב':

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם...  בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" 

פסוק י':

"כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

הכתב והקבלה:

ד"ה כי תשוב אל ה': (י) "תשוב אל ה'" ולמעלה (ב) אמר: "ושבת עד ה'". וטעם שינויים אלה, נראה לי שהוא בשינוי סיבות המביאות אל התשובה: אם התשובה היא מיראת העונש שאין החטא נמחק לגמרי, ורושם החטא עדיין מחיצה מבדלת בין האדם למקום, בזה מחובר מילת "עד" עם התשובה, כי אף שבתשובה זו יתקרב האדם גם כן אל ה', בכל זאת רושם החטא עדיין נשאר מסך מבדיל בינו לבין המקום, ועניין התשובה "עד" ה' כעניין "בא עד הבית", שטעמו ההתקרבות אל הבית עד שעומד סמוך אליו בריחוק מקום קצת.
אמנם אם התשובה היא מאהבת ה', שבזה יתעלה מעלת השב, עד שאמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", כי יתעלה השב בזה אל דבקות ה' הגמורה, על תשובה מעולה זו מחובר תמיד מלת "אל ה'", וכמאמר "בא אל הבית", שהטעם בו ההגיעה אל תוך הבית ופנימיותו.

מלבי"ם:

ד"ה "כי תשוב אל ה'": שאז יבואו למדרגה גדולה כזו, מפני שהתשובה תהיה "אל ה'", לא כהתשובה בראש הפרשה שהיא רק "עד ה' אלוקיך".

פסוק ג'

"אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"

רש"י:

ד"ה וקח טוב: ולמדנו דרך טוב.
ד"א: מעט מעשים טובים שבידנו קח בידך ושפטנו אחריהם. וכן דוד אומר (תהלים י"ז ב') "מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים".
ד"א וקח טוב: וקבל הודיה מאתנו, שנאמר (תהלים צ"ב) "טוב להודות לה'".

פסוק ד'

"אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב
וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ
אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם"

פסוק ד'

"... וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ"

ילקוט שמעוני תקל"ב:

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר (י"ד ב') "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" – אומרים ישראל לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! אם אנו עושים תשובה – מי מעיד עלינו? אמר להם הקב"ה: לרעה נעשיתי לכם עד, שנאמר (מלאכי ג') "וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים" - ולטובה איני נעשה לכם עד?! הוי – (י"ד א') "שובה ישראל עד ה' אלוקיך!"

רמב"ם, הלכות תשובה ב' ב':

ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד: שנאמר (ישעיה נ"ה ז'): "יעזב רשע דרכו וגו'". וכן יתנחם על שעבר, שנאמר (ירמיהו ל'א י"ח) "כי אחרי שובי נחמתי". ויעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר (הושע י"ד ד'): "ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו"...

פסוק ו'

"יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן"

פסוק ז'

"יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ
וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן"

פסוק ח'

"יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן
זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן"