ברכת משה: הפתיחה והחתימה

פסוקים א'-ה'

רש"י:     

ד"ה ויאמר ה' מסיני בא: פתח תחילה בשבחו של מקום, ואחר כך פתח בצורכיהם של ישראל, ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך ריצוי הוא, כלומר: כדאי הם אלה שתחול עליהם ברכה.

רמב"ן:   

ד"ה ה' מסיני בא: ה' מסיני בא לישראל, כי משם השכין שכינתו בתוכם, ושוב לא הסתלקה מהם...

ד"ה הופיע מהר פארן: שנסתכל בהם ושם עניינם למאור פניו מהר פארן, והטעם כי תחילת היכנסם במדבר הגדול היה מפארן כמו שנאמר "ויסעו ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן" והנה ה' הופיע עליהם, לראות מה הם צריכים במדבר הגדול והנורא מלשון "ועל עצת רשעים הופעת" – נסתכלת וראית כל סתרי מחשבותיהם.

ד"ה יחד שבטי ישראל: ...והנה הזכיר כי ה' שוכן בישראל והנה קיבלו תורתו ומלכותו כל שבטיהם יחד, עליהם ועל זרעם לדורותיהם, אם כן הנם ראויים לברכה.

ספורנו, פסוק ג':

ד"ה ויאמר: וקודם שהתחיל הברכה המתחלת (כ"ה) "ברזל ונחושת מנעליך", אמר זאת ההקדמה והתפלל על השבטים למען תחול ברכתו, כי אמנם דברי הברכה בכל מקום מדברים עם המבורך כאמרו (במדבר ו' כ"ג) "אמור להם" וכן כל דבריו מן (כ"ה) "ברזל ונחושת" עד "על במותימו תדרוך" היו עם ישראל, אבל דבריו הקודמים היו עם האל לבקש מלפניו על עמו.

ביאור:  

הרבה שירות נשגבות מתחילות ממעמד הר סיני, כי הוא תחילת האומה ויתרונה מעל כל עמי הארץ – כי לא נעשה כן לכל גוי, ושם כרת ה' ברית עם ישראל – ועשאם לעם סגולתו, והיה להם למלך, והם קיבלו עליהם עול מלכותו, ואם כן משם התחלת ענייני האומה ותיקון סידורה, וראוי לפתוח בו תחילה, וכן עשתה דבורה בשירתה (שופטים ה'), וחבקוק בתפילתו (ג' ג')...והנה פה שיעור הכתוב כך הוא:
התפלל משה לה' ואמר: אהה ה'! יחי ראובן ואל ימות: ובעבור שהזכיר ה' סיפר בשבחו ואמר דרך מאמר מוסגר, שהוא מחוקק ישראל ומלכם, והוא יושיעם, והוא מקור כל הטובות וההצלחות, מסיני בא: נראה להם לישראל ונתן להם את התורה.

פסוק כ"ה

"בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ"

פסוק כ"ו

"אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים"

רש"י:     

ד"ה ברזל ונחושת מנעלך: עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גיבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה, שלא יוכלו האויבים להיכנס בה, כאלו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת.

ד"ה וכימיך דבאך: וכימים שהם טובים לך, שהן ימי תחילתך, ימי נעוריך, יהיו ימי זקנותך שהם דואבים ומתמוטטים.

ראב"ע:  

ד"ה ברזל ונחושת מנעליך: כי בחלקו (של אשר) יהיו הרי ברזל ונחושת.

ד"ה אין כאל ישורון: שב לברך הכלל.

ספורנו:           

אחר שסיים תפילתו על השבטים, התחיל בברכת ישראל בכלל, ואמר: אתה, ישורון, בהיות כי אין כאל יכול על כל ובלתי משתנה, תהי מלכותך נבדלת מכל שאר המלכויות בשתיים: ראשונה, שלא ייכנסו בה אומות להילחם, ולא יחמוד איש את ארצך מיראתך, כמו שהיה כל ימי יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, כאילו תהיה הארץ נעולה במנעולי ברזל ונחושת. שנית, שלא תהיה מלכותך עולה ויורדת (כמו מלכות אומות העולם) "וכימיך", שהם ימי הנעורים ותחילת כניסתך לארץ, כן יהיה "דבאך" ועת זקנותך, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. וברכתי זאת תחול "כי אין כאל" המנהיג ענייניך, "רוכב שמים בעזרך" – כי אמנם האל שהוא בעזרך הוא "רוכב שמים" שהוא עליון.

פסוק כ"ח

"בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ..."

ואלה דברי חכמינו בסנהדרין קד ע"א:

אמר רבה אמר ר' יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" – עכשו (משחטאתם) יהיה בדד מושבכם, שנאמר (איכה א' א') "איכה ישבה בדד".

ופירשו המהרש"א:

"בטח בדד" – מתוך שיהיה בטוח, יהיה שוכן בדד, כמו (דברים ל"ג כ') "כלביא שכן", שיתרחקו ממנו מתוך שיפחדו מפניו. הנה עכשו לפחיתותם וכו'.

רש"י:    

ד"ה בדד: כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרים, ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב.

(והשווה רש"י, תהלים ד' ט':

כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני: כמו (דברים ל"ג כ"ח): בטח בדד עין יעקב – לשון מבטח ושקט הוא, שאינו צריך להושיב עמו גייסות).

העמק דבר:

ופירוש "בטח" הוא במנוחת הנפש באהבה בין אדם לחברו ובלי התחרות עם שאר אומות העולם. ו"בדד" הוא בלי התערבות יתירה על ידי אומות העולם בדעות והתחתנות, אלא בדד מובדלים ומצויינים בפני עצמם. ושתי מידות הללו הם "עין יעקב" – מידתו ומבוקשו של יעקב שיהיו בניו כן!