בריאת האישה

פסוק י"ח

"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ"

רש"י:

שלא יאמרו שתי רשויות הן: הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג.

ספורנו:

לא יושג טוב התכלית המכוון בדמותו ובצלמו, אם יצטרך להתעסק הוא עצמו בצרכי חייו.

חזקוני:

מתחילה עלה במחשבה לעשות לו זוג, ולא מצא פתח לעשות עד לאחר קריאת השמות, כדי שיתאוה לה ויחבבנה יותר.

שד"ל:

אין הכוונה לומר שהאל נמלך במחשבתו, אלא המכוון הוא להעיר אותנו על יקרת הזיווג, ולהודיע כי לא טוב היות האדם לבדו, ולפיכך רצה הקב"ה שיהיה האדם שרוי שעה אחת בלא אישה, ואחר כך הזמינה לו, כדי שתהיה חביבה עליו, אחר שהרגיש כי בזולתה היה חסר.

פסוק י"ח

"אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"

רש"י:

זכה – "עזר"; לא זכה – "כנגדו" להלחם.

דבריו אלה מבאר בעל גור אריה, (מהר"ל מפראג, במאה ה-16):

וכך פירוש דברי רש"י: אעשה לו עזר שהוא עזר כנגדו, כי זה העזר אינו עזר כמו האב לבן או בן לאב, דלעולם לא יתנגדו זה את זה, אבל עזר זה יהיה "עזר כנגדו", כי האישה שהיא חשובה ושקולה כמו האיש ומסייעה לאיש, או האיש מביא והאישה מתקנת לו, זה נקרא "עזר כנגדו", וכן אם לא זכה היא כנגדו לגמרי, אבל האב לבן אינו כנגדו לעולם – כך יש לפרש לפי פשוטו, ואם לא היה כן, לא היה מביא רש"י מדרש זה, שאינו קרוב לפשוטו.
ויש בזה דבר נעלם עוד: כי הזכר והנקבה הם שני הפכים, זה זכר וזאת נקבה, אם זכה – מתחברים בכח אחד לגמרי, כי כל שני הפכים מתחברים בכח אחד. כאשר הם זוכים, כלומר, שהשם יתברך שעושה שלום בין ההפכים מקשר ומחבר אותם; אבל כאשר אינם זוכים, אז לפי שהם הפכים – גורם שהיא "כנגדו".

שד"ל:

נראה לי שהוא מלשון "כנגד" שבלשון חכמים, כמו "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה", עניינו: ביחס לארבעה בנים. עזר מתייחס לו ומתוקן לצרכיו.

פסוק כ'

"וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"

ראב"ע, פסוק י"ח:

ד"ה ויאמר: ... וטעם ולאדם לא מצא - ולנפשו לא מצא. כי כן מנהג לשון הקודש כמו "וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (שמואל א' י"ב י"א) ורחוק הוא בעיני שישוב אל השם.

רמב"ן, פסוק י"ט:

ד"ה אשר יקרא לו האדם:...והנכון בעיני כי לא היה החפץ לפניו יתברך לקחת צלעו ממנו עד שידע האדם שאין בנבראים עזר לו, ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותה. ומפני זה היה צריך לקחת ממנו אחת מצלעותיו. וזה טעם "ולאדם לא מצא עזר כנגדו", כלומר ולשם האדם לא מצא עזר שיהיה ראוי כנגדו ותקרא בשמו שיוליד ממנו. ואין צריך בכאן לדברי המפרשים שיאמרו כי יבוא בכאן שם במקום הכינוי ולא מצא עזר כנגדו כדרך נשי למך (בראשית ד' כ"ג) ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א' י"ב י"א).

פסוק כ"ב

"וַיִּבֶן ה' אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה"

מסכת נדה מ"ה:

"ויבן ה' אלוקים את הצלע..." מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש.

פסוק כ"ד

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ"

פרקי דר' אליעזר ל"ב:

מכאן אתה למד: עד שלא לקח אדם אישה – אהבתו הולכת אחר הוריו, לקח אישה – אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר "על כן יעזב... ודבק באשתו". וכי יעזוב איש את אביו ואת אמו ממצוות כבוד? אלא שאהבת נפשו דובקת אחר אשתו, שנאמר "ודבק באשתו".

רש"י:

ד"ה על כן יעזוב: רוח הקודש אומרת כן לאסור על בני נח את העריות (סנהדרין נ"ז).
ד"ה לבשר אחד - הולד נוצר ע"י שניהם ושם נעשה בשרם אחד (שם נ"ח).

רמב"ן:

(אחרי הביאו לשון רש"י) ואין בזה טעם, כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם.
והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבוא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם, ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאילו הן עמם לבשר אחד. וכן כי אחינו בשרנו הוא (להלן ל"ז כ"ז), אל כל שאר בשרו (ויקרא י"ח ו'). הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר". והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם.