ברית ההבטחה

פסוק א'

"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"

ר' נפתלי הירץ ויזל, ה' כ"ד:

ד"ה ויתהלך חנוך את האלוקים: יש הבדל בין "הולך" ל"מתהלך", כי "הולך" נזכר על השם פניו ללכת אל מקום אחד שחפץ ללכת שם ובכל הדרך אין לו עסק רק ילך עד המקום שצריך להיות שם, כמו (בראשית י"ח) "הולך עמם לשלחם", (במדבר כ' כ"ב) "ויחר אף ה' כי הולך הוא", וכך אצל השם (שמות י"ג) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך", (במדבר י"ד) "ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם", וכן כולם.
ואין כן "מתהלך", שאינו על החפץ למקום אחר ממה שהוא בו, כי אם על ההליכה לבדה, והוא נשאר במקום אחד – פעם מתהלך כה ופעם מתהלך כה, כפי שירצה, כי יש לו חפץ ב"התהלכות" זו. זהו עונג לו שבכל צעד וצעד מתהנה, וכל מקום שתדרוך כף רגלו מתבונן בו; לא כן ה"הולך" שאין לו עונג וחפץ בהליכה, כי צריך להגיע אל מחוז חפצו. כמו (שמואל א' ל' ל"א) "ולכל המקומות אשר התהלך שם דוד הוא ואנשיו", כי בברחו מפני שאול לא הלך אל מחוז ידוע, כי בכל מקום שמצא מנוחה היה טוב בעיניו...
... (בראשית י"ג) "קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה", שאינו כהולך אל עסקיו למקום ידוע, כי הוא על שעשוע ההליכה וכל מקום יתרונו שווה בענין זה למקום אחר וכאומרו (בראשית שם) "לך אתננה..."
ולכן לשון זה נופל על תנועת מחשבות הנפש, כי גם הן הולכות: וזה על דרך משל, כי החפץ לדעת גובה השמש, תלכנה מחשבות שכלו אל מקום השמש לחקור על גבהו, והנה זה כהולך אל מקום ידוע, כי חפצו לבד לדעת גבהו. אבל המתענג לחשוב מחשבות בדבר מן הדברים ואין לו חפץ לדעת ולהשיב דבר ידוע אבל הוא משתעשע לחשוב גם בדברים הידועים לו – הן לטוב, הן לרע – נקרא "מתהלך". ולכן החוטא החושב מחשבות תאוה, פעם תאוה זו ופעם תאוה זו – הרי הוא "מתהלך". וזהו הענין לדעתי (תהילים ס"ח כ"ב) "אך אלוקים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו" אמר, שימחץ קדקוד שער אויב המתהלך באשמיו – מתענג כל היום במחשבות אשמיו. וכן (תהילים פ"ה ה') "לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו", שכל מזימות לבם מחשבות חושך בלי אור דעת ובינה. וכן (תהילים י"ב) "סביב רשעים יתהלכון" לא במחשבות אמת השמורות מהם.
וככה הוא לטובה, שבהיות אדם חושב מחשבות אמת בחכמה ובדעת ותמיד עיניו בהן, לא בעבור חפצו להשיג ענין מה, לעשות לו שם, או להשביע חפץ תאוותו. רק שמתענג במחשבות אמת הקנויות בו, ואיזו מהן שתהיה ישמח ויתענג בה, זה אות על יושר הלב ועל דבקותו בה'...
וממין זה כולם הסמוכים אל ה' וכתובים אצל האדם...

יצחק שמואל רגיו, בראשית ה' כ"ב:

יש הפרש בין "הליכה" ל"התהלכות": מי שחפץ ללכת למקום ידוע נקרא "הולך" אבל "מתהלך" אינו מכוון למקום ידוע, רק לטייל פעם כה ופעם כה... וכן הוא בהליכת מחשבת הלב; מי שכיון לעמוד על דבר שחפץ לדעתו נקרא "הולך", אבל החושב על דבר נחמד בלבו ומתעסק בו מאהבתו את הדבר נקרא "מתהלך" וזוהי "התהלכות את ה'" או "לפני ה'" הנזכרת אצל הצדיקים, וכל כך היו אוהבים את המקום ב"ה, שהיו שמחים תמיד לחשוב ביראת ה', ומתענגים בזכרון נפלאותיו...

פסוק ב'

"וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ"

פסוק ד'

"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ"

פסוק ז'

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ"

פסוק ט'

"וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם..."

קאסוטו, מנח עד אברהם לפרק ו' פסוק י"ח:

והקימותי את בריתי אתך: "ברית" לא בהוראה של התחייבות הדדית בין שני הצדדים אלא בהוראה של הבטחה אלוקית חד-צדדית לטובת האדם, כגון זו שניתנה לפינחס בדברי האלוקים (במדבר כ"ח י"ג) "הנני נותן לו את בריתי שלום".

רש"י, פסוק ב':

ד"ה ואתנה בריתי: ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו.

יצחק שמואל רגיו:

ד"ה ואתנה בריתי ביני ובינך: הברית שכרתי מששת ימי בראשית עם כל בני אדם להשרות שכינתי ביניהם ולהנחילם כל טוב, עתה אקים את בריתי זאת בך לבדך ולא בשאר אומות, ובסמוך (פסוקים ז' ח') פרש יותר מה הוא ענין הברית הזאת.

פסוק ד':

ד"ה אני הנה בריתי אתך: אני כבר כרתי ברית איתך במראה בין הבתרים (ט"ו י"ח) ועתה אני מוסיף עליו... ועל כן אשנה שמך לרמוז על זה, אבל בריתי שאמרתי למעלה (ב') "ואתנה בריתי ביני ובינך" שרומז על ברית עולם של מעשה בראשית, את בריתי זאת אקים ביני ובינך וכו' "להיות לך לאלוקים" עד "והייתי להם לאלוקים".

שד"ל:

ד"ה ואתנה בריתי ביני ובינך: אין הכוונה שאהיה אני נקשר עמך לשמור הבטחתי, ואתה נקשר עמי לשמור מצוותי, וכמו שפירש אח"כ (ד') "אני הנה בריתי אתך", (ט') "ואתה את בריתי תשמור". כי הנה מצאנו אחר כך (פסוק ז') "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך... להיות לך לאלוקים", שאינו אלא הבטחה מצדו יתברך, לא גם מצד אברהם. מלבד, כי לפי זה – "ברית" היה לו לאמר, לא בריתי.
אלא "ואתנה בריתי" – קשר אהבה יהיה ביני לבינך. ומליצת "ביני ובינך" אינה אלא כמליצת "אתך", וכן בפסוק ז'.

מלבי"ם:

ד"ה ואתנה בריתי ביני ובינך: שבברית הראשון על מתנת הארץ (פרק ט"ו) "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית" והיה הברית רק מצד הנותן, לא מצד אברהם, אבל הברית הזאת תהיה ביני ובינך, בענין שיחול החיוב על שני הצדדים הכורתים ברית, כי גם אברהם התחייב להיות שותף לה' במעשה בראשית להשלים את הבריאה ולתקנה, וראשית התיקון יתחיל בעולמו הקטן – שהוא גופו.